רקע

המאמר עוסק בבחינה ביקורתית של הדרך שבה מדינות מודדות התקדמות לאומית באמצעות התוצר הלאומי הגולמי (GDP), ומציע חלופה ערכית ורוחנית יותר – מדד האושר הלאומי הגולמי (GNH) של ממלכת בהוטן. לטענת המחברים, ג'יגמי ת'ינלי ודז'אנט הארטס-קארפ, ההסתמכות על ה-GDP הובילה את העולם להפרזה בצריכה ובייצור, תוך התעלמות מהשלכות סביבתיות וחברתיות חמורות. במצב שבו האנושות מאיימת על עצם הישרדותה, יש צורך בגישה חדשה הרואה באושר ובקיימות יעדים מרכזיים של החברה האנושית.

מבוא

המאמר פותח בשאלה מה יידרש כדי לרפא את החברה האנושית ולהבטיח את המשך קיומה. המחברים מציינים כי על אף הישגי הקדמה, האנושות ניצבת בפני משבר קיומי – סביבתי, כלכלי ונפשי. החיים העירוניים הצפופים, ניצול היתר של המשאבים והגידול המתמיד בצריכה מביאים אותנו למצב שבו נדרש שינוי יסודי בתפיסת ההתקדמות הלאומית. הם שואלים האם "קיימות" היא אכן היעד הסופי או רק אמצעי להישרדות, ומציעים כי המטרה הגבוהה יותר היא האושר האנושי – לא במובן רגעי ורגשי, אלא כשלמות רוחנית וחברתית.

ראשיתו של רעיון האושר הלאומי הגולמי

בהוטן בחרה כבר בשנות ה-70 להגדיר את מדיניות הפיתוח שלה סביב מושג האושר הלאומי הגולמי. המלך הצעיר ג'יגמה סינגיי וונגצ'וק, שעלה לשלטון בגיל 17, חיפש דרך ייחודית לפיתוח ארצו, מבלי להעתיק את המודלים הכלכליים המערביים שגרמו לנזקים סביבתיים ותרבותיים. הוא מצא כי בני עמו עשירים ברוח, בקשרים חברתיים ובתחושת קהילה, גם אם עניים בחומר. מתוך תובנה זו נולד רעיון ה-GNH – תפיסה הרואה באושר האנושי את יעדו המרכזי של הפיתוח, על בסיס איזון בין חומר לרוח, בין צמיחה לבין שמירה על תרבות, חברה וסביבה.

ביקורת על מדד ה-GDP והצעות חלופיות

המאמר מציג סקירה מקיפה של הביקורת על מדד התוצר הלאומי הגולמי. מדד זה פותח בתחילת המאה ה-20 כדי למדוד ייצור תעשייתי, אך הפך למדד אוניברסלי להתקדמות מדינות. הוא אינו מביא בחשבון פעולות שאינן מסחריות, כמו עבודה בבית או תרומה לקהילה, ולעיתים אף מציג נתונים הפוכים מרווחת החברה: אסונות טבע ומלחמות מעלים את ה-GDP בשל גידול בפעילות כלכלית, אך הם פוגעים באיכות החיים. כפי שאמר רוברט קנדי, "ה-GDP מודד הכל חוץ ממה שהופך את החיים לראויים".

המחברים מזכירים חלופות למדידת התקדמות, ובהן מדד הפיתוח האנושי (HDI), מדד ההתקדמות האמיתית (GPI), מדד הפלנטה המאושרת (HPI), מדד החיים הטובים של ה-OECD, מדד הרווחה הקנדית ומדדים נוספים באיטליה, ניו זילנד ומדינות נוספות. אף על פי כן, אף מדד לא הצליח לערער את שליטתו של ה-GDP, משום שממשלות רואות בצמיחה הכלכלית יעד עליון. המחברים טוענים כי עצם המדידה באמצעות ה-GDP מעצבת את המדיניות – אנו מודדים מה שאנחנו מעריכים, ולכן הערך הכלכלי הפך למרכזי על חשבון ערכים אנושיים וחברתיים.

מדד האושר הלאומי הגולמי כפרדיגמה חלופית

בהוטן, לעומת זאת, בחרה במדד ה-GNH כמדד העיקרי של התפתחות ושל הישגי הממשל, במקום התוצר הלאומי. המדד נבנה סביב ארבעה עמודים מרכזיים – צמיחה כלכלית, קיימות סביבתית, שמירה על תרבות וממשל תקין – שהתפתחו לתשעה תחומים מקיפים. תחומים אלה כוללים רמת חיים, בריאות, חינוך, גיוון אקולוגי, גיוון תרבותי, חיוניות קהילתית, שימוש בזמן, רווחה נפשית וממשל טוב. כל תחום נמדד באמצעות מדדים כמותיים ואיכותיים, והם שווים במשקלם.

הממשלה משתמשת במדד זה כדי להקצות משאבים, לקבוע סדרי עדיפויות ולבחון מדיניות ציבורית. כל תוכנית חדשה חייבת לעבור בדיקה באמצעות "כלי סינון GNH", שנועד לוודא שהמדיניות תורמת לאושר הלאומי. המדד מחלק את האוכלוסייה לארבע קבוצות – אומללים, מאושרים במידה מועטה, מאושרים במידה רחבה ומאושרים מאוד – והמדיניות מתמקדת בקבוצות הפחות מאושרות.

ביקורת על מדד האושר הלאומי הגולמי

המאמר מציג גם את הביקורת כלפי ה-GNH. יש הטוענים כי הוא מבוסס מדי על נתונים סובייקטיביים, שאינם מדעיים דיים, וכי קשה ליישמו במדינות גדולות ומורכבות מבחינה דמוגרפית. אחרים טוענים כי תפיסת האושר שונה בין תרבויות, ולכן המדד אינו מאפשר השוואות בינלאומיות. המחברים משיבים כי המדד איננו מבטל את ה-GDP, אלא כולל אותו בתוך מכלול רחב יותר. הם מדגישים כי לא כל מה שניתן למדוד חשוב, ולא כל מה שחשוב ניתן למדידה, ולכן יש ערך רב למדדים סובייקטיביים של תחושת אושר ורווחה.

השפעות חיוביות של מדד ה-GNH

בהוטן הצליחה להפעיל את מדד ה-GNH ככלי ממשי למדיניות ציבורית. המדד מאפשר לממשלה לזהות אזורים מוחלשים, להבין את צרכיהם ולהקצות להם תקציבים בהתאם. בנוסף, המודל הבהוטני השפיע על השיח הבינלאומי, ובמיוחד על עיצוב יעדי הפיתוח בר-קיימא (SDGs) של האו"ם לשנת 2030. מזכ"ל האו"ם לשעבר, באן קי מון, הדגיש כי מדינות צריכות לכלול מדדים של רווחה ואושר לצד מדדים כלכליים, וציין את בהוטן כדוגמה.

האושר הלאומי הגולמי ויעדי הפיתוח בר-קיימא

המאמר מדגיש כי ה-GNH משתלב באופן טבעי עם יעדי הפיתוח של האו"ם, שכן שניהם מבקשים לשלב בין כלכלה, חברה וסביבה במסגרת אחת. בבהוטן נבחנות תוצאות מדד ה-GNH מדי שנה בפרלמנט, ומדיניות המדינה מותאמת על פי הממצאים. בדרך זו הפכה הקיימות לחלק מובנה ממערכת הממשל, ולא תוספת חיצונית. הציבור מעורב בתהליך, מה שמחזק את הלגיטימיות של המדד ואת כוחו החינוכי – הוא מסייע לאזרחים להבין מהם מרכיבי האושר וכיצד ניתן לקדמם בחייהם.

התקדמותה של בהוטן

המחברים סוקרים את הישגי בהוטן בעקבות אימוץ מדד האושר הלאומי. אף שהמדינה נותרה ענייה יחסית, היא הצליחה לשמור על איזון בין מסורת למודרנה ובין צמיחה לשמירה על הסביבה. יותר מ-70% משטחה מכוסים ביערות, וחוקתה מחייבת שמירה על לפחות 60% יערות לעד. המדינה הכריזה על ניטרליות פחמנית מתמדת. גם מבחינה חברתית ופוליטית, בהוטן נהנית משלטון דמוקרטי יציב, המבוסס על ערכים תרבותיים של אחריות ושיתוף. במונחים כלכליים, ה-GDP שלה צמח במהירות, אך הדגש נותר על איכות החיים ולא רק על המספרים.

סיכום ומסקנות

המאמר מסיים בקביעה כי זניחת ערך האושר לטובת מרדף אחרי צמיחה חומרית הייתה אחת הטעויות החמורות של האנושות. מדד ה-GNH מציע תיקון לתפיסה זו, בכך שהוא ממקם את רווחת האדם והאיזון הסביבתי במרכז המדיניות. בהוטן, המדינה שבה כבר שימש האושר הלאומי הגולמי כמדד העיקרי של התפתחות ושל הישגי הממשל, במקום התוצר הלאומי, מציגה דגם מעורר השראה למדינות אחרות. היא מוכיחה כי ניתן לחתור להתקדמות כלכלית תוך שמירה על חוסן קהילתי, ערכים תרבותיים וקיימות סביבתית. בעיני המחברים, זהו מודל שמאפשר לא רק הישרדות, אלא חיים מאושרים ומשמעותיים בעולם בר קיימא יותר.

חשיבות המאמר

המאמר חשוב משום שהוא מציע תפיסה מהפכנית באשר לאופן שבו מדינות צריכות למדוד התקדמות והצלחה. במקום להסתמך על התוצר הלאומי הגולמי כמדד כלכלי צר, המאמר מציג מודל הוליסטי הרואה באושר וברווחה האנושית יעד לאומי מרכזי. חשיבותו נעוצה בכך שהוא מאתגר את ההנחה הבסיסית שעליה נשען הסדר הכלכלי העולמי – שהמטרה העליונה של חברה היא צמיחה חומרית – ומציע להחליפה בתפיסה מוסרית, חברתית וסביבתית יותר. באמצעות בחינת המקרה של בהוטן, שהפכה את האושר הלאומי הגולמי למדד רשמי למדיניות ולפיתוח, המאמר מדגים כי קיימת חלופה מעשית ומדידה לדרך החשיבה הכלכלית השלטת. בכך הוא מהווה תרומה חשובה לדיון הגלובלי על קיימות, רווחה ועתיד האנושות, ומעודד ממשלות, חוקרים ואזרחים לשוב ולשאול מהי באמת משמעות ההתקדמות האנושית. המאמר מצוין לכתיבת עבודות אקדמיות על אושר.

מקור

Thinley, J. Y., & Hartz-Karp, J. (2019). National progress, sustainability and higher goals: the case of Bhutan’s Gross National Happiness. Sustainable Earth, 2(1), 11.‏