רקע כללי וחשיבות המחקר

הפרעה טורדנית כפייתית היא הפרעה פסיכיאטרית נפוצה אשר משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה, והיא משפיעה באופן מהותי לא רק על האדם החולה אלא גם על הדינמיקה והתפקוד של המשפחה כולה. מחקרים קודמים הצביעו על כך שתפקוד משפחתי לקוי עשוי להחמיר את מהלך ההפרעה ולהוביל להחמרה במצבו של החולה. המשפחה נתפסת לא רק כתשתית תמיכה אלא גם כגורם שעשוי להשפיע על התפתחות ההפרעה ועל דרכי ההתמודדות עמה. קיימות עדויות לכך שלמשפחות של חולי OCD יש דפוסי תקשורת לקויים, נטייה לחוסר גבולות, הימנעות מקונפליקטים וחוסר במנהיגות, וכל אלה יוצרים מעגל שמחמיר את מצב החולה.

מטרת המחקר

המטרה המרכזית של המחקר הייתה להשוות את תפקוד המשפחה בקרב מטופלים המאובחנים עם OCD לבין קבוצת ביקורת בריאה מבחינה פסיכיאטרית. החוקרים ביקשו לבדוק את ההבדלים בתחומי חיזוק, תמיכה חברתית, תפקידים, תקשורת, קוהזיה ומנהיגות בתוך המשפחות, על מנת לזהות דפוסי תפקוד ייחודיים למשפחות של חולי OCD.

שיטות מחקר

המחקר נערך על מדגם של 30 מטופלים עם OCD ו־30 נבדקים בריאים תואמים בגיל ובמין. קבוצת הביקורת עברה סינון באמצעות שאלון בריאות כללית להבטחת היעדר הפרעות נפשיות. עבור קבוצת המטופלים נעשה שימוש בקריטריונים של ICD-10 לאבחון OCD, והערכת חומרת ההפרעה בוצעה באמצעות שאלון Yale-Brown.

תפקוד המשפחה הוערך באמצעות סולם דפוסי אינטראקציה משפחתית (Family Interaction Pattern Scale), הכולל 106 פריטים המחולקים לשישה תחומים: חיזוק, תמיכה חברתית, תפקידים, תקשורת, קוהזיה ומנהיגות. הסולם מדרג את תפקוד המשפחה על סולם של ארבע דרגות, כאשר ציון גבוה יותר מצביע על רמת תפקוד לקויה יותר.

ממצאים סטטיסטיים

תוצאות המחקר הצביעו על פערים משמעותיים בין קבוצת המטופלים לקבוצת הביקורת בכל אחד מששת התחומים. בתחום החיזוק, קבוצת המטופלים קיבלה ציון ממוצע של 24.63 לעומת 16.90 בקבוצת הביקורת. בתחום התמיכה החברתית הפער היה אף גדול יותר, עם ממוצע של 26.36 לעומת 16.56. בתחום התפקידים נמדד פער משמעותי נוסף עם ממוצע של 63.73 לעומת 41.83. בתחום התקשורת נמצא ממוצע של 65.50 בקבוצת המטופלים לעומת 45.33 בקבוצת הביקורת. בתחום הקוהזיה נמדדו 39 לעומת 22.5, ובתחום המנהיגות נרשמו 43.43 לעומת 29.33 בהתאמה. בסיכום כולל, הציון הממוצע הכולל של קבוצת המטופלים היה 263.43 לעומת 172.60 בקבוצת הביקורת, פער משמעותי סטטיסטית.

ניתוח תחום החיזוק

ההסבר האפשרי להבדלים בתחום החיזוק נעוץ בכך שהורים לילדים עם OCD נוקטים לעיתים באמצעים נוקשים יותר לחיזוק התנהגויות מסוימות, בתקווה להשיג שליטה טובה יותר בסימפטומים. לעיתים, הדבר עשוי לבוא לידי ביטוי בתגבור חיובי להתנהגויות טורדניות-כפייתיות, באופן שמנציח את ההפרעה. קיימת אפשרות שחלק מההורים עצמם מציגים סימפטומים תת-קליניים של ההפרעה, ובכך מחזקים בעקיפין את ההתנהגות הלא מסתגלת של המטופל.

ניתוח תחום התמיכה החברתית

בהתאם למחקרים אפידמיולוגיים, נמצא כי לרמות התמיכה החברתית יש השפעה משמעותית על בריאותם ורווחתם של חולי OCD. התמיכה מתוארת בשלוש רמות: תמיכה ראשונית (משפחה קרובה), שנייה (חברים, שכנים וקרובי משפחה) ושלישית (ארגונים ממשלתיים ודתיים). המחקר הנוכחי מצביע על כך שהתמיכה הראשונית, שהיא הקריטית ביותר, לוקה בחסר משמעותי אצל מטופלי OCD.

ניתוח תחום התפקידים

בקרב משפחות החולים נמצאה בעיה ברורה בביצוע תפקידים מוגדרים, ולעיתים אף בהגדרה של תפקידים אלו מלכתחילה. הנוכחות הקבועה של סימפטומים טורדניים גורמת למתח ותסכול שמובילים לקונפליקטים, חוסר תיאום ולתחושת חוסר אונים מצד בני המשפחה. במקרים מסוימים, בני המשפחה אף נרתעים מהשתתפות בטקסים כפייתיים של המטופל, מה שיכול להוביל לעימותים פנימיים וחוסר הרמוניה בתפקוד המשפחתי.

ניתוח תחום התקשורת

דפוסי התקשורת בקרב משפחות המטופלים נמצאו לקויים ומאופיינים בהעדר פתיחות, קושי בהבעה רגשית והעדר תגובתיות לא מילולית. הסיבה האפשרית לכך היא הקושי הקוגניטיבי הנלווה ל־OCD, הכולל חזרות טקסיות, קיבעון מחשבתי וחוסר גמישות. התוצאה היא סביבה תקשורתית מצומצמת, לעיתים ביקורתית, שמגבירה את תחושת הייאוש והתסכול של כל בני המשפחה.

ניתוח תחום הקוהזיה

במימד הקוהזיה, משפחות המטופלים התאפיינו בפחות אינטימיות רגשית, חוסר באכפתיות הדדית ולעיתים ניכור רגשי. חלק מהמשפחות נוטות להזדהות יתר עם הטקסים הכפייתיים באופן שמוביל למעורבות מוגזמת, בעוד שאחרות עלולות לדחות את המטופל מתוך תחושת כישלון. שתי הדרכים פוגעות בקוהזיה המשפחתית, בין אם דרך התמזגות לא בריאה ובין אם דרך ריחוק רגשי.

ניתוח תחום המנהיגות

המשפחות שנבדקו בקרב קבוצת המטופלים הפגינו רמות נמוכות של קבלת החלטות משותפת. ככל שההפרעה מתמשכת, כך קטן כושר ההחלטה העצמאי של המטופל ובמקומו מופיע תהליך קבלת החלטות מבולבל. דבר זה גורם לקונפליקטים פנימיים ולטשטוש היררכיית הסמכות במשפחה.

השלכות כלליות

תוצאות המחקר מאשרות כי ההשפעה של OCD אינה מוגבלת למטופל בלבד, אלא חורגת ומשפיעה על כלל הדינמיקה המשפחתית. רמות גבוהות של תסכול, אשמה, חוסר תקשורת וקונפליקטים הופכים לחלק בלתי נפרד מהשגרה של משפחות אלו. ניכר כי היעדר ידע מתאים ודרכי התמודדות לא אפקטיביות מחמירים את המצב. לכן יש צורך בהכוונה וטיפול משפחתי כחלק בלתי נפרד מהתערבות בטיפול ב־OCD.

מגבלות המחקר

למרות ממצאיו החשובים, למחקר מגבלות משמעותיות: מדובר במדגם קטן ובמחקר חתך קצר טווח. כמו כן, לא סווגו סוגי המטפלים העיקריים (האם היו הורים, בני זוג או אחרים), דבר שהיה עשוי לשפוך אור נוסף על הדינמיקה המשפחתית.

מסקנות

נראה בבירור שמטופלים עם OCD חווים תפקוד משפחתי לקוי במידה רבה בהשוואה לאנשים ללא ההפרעה. כל אחד מששת התחומים שנבדקו נמצא בעייתי, והדבר משפיע גם על הטיפול וגם על איכות החיים של כלל בני המשפחה. על כן, יש לכלול הערכה משפחתית מקיפה כחלק בלתי נפרד מכל שלב בטיפול. חיזוק הכישורים המשפחתיים, שיפור התקשורת והעלאת המודעות יכולים לתרום להצלחת הטיפול ולאיכות חיים טובה יותר.

מקור

Koujalgi, S. R., Nayak, R. B., Pandurangi, A. A., & Patil, N. M. (2015). Family functioning in patients with obsessive compulsive disorder: A case—control study. Medical Journal of Dr. DY Patil University, 8(3), 290-294.‏

ניתן להוריד מצגת על המאמר – כאן.