תיאוריה מוסדית ותרבות ארגונית: נקודות ממשק ותרומות אפשריות

תיאוריה מוסדית ותיאוריית התרבות הארגונית עוסקות שתיהן בתופעות דומות במהותן. ניתן לתאר גם את המוסד וגם את התרבות כמטפורות להמשגת אותם תכנים, כאשר שתיהן נוגעות ברשתות משמעויות המגולמות בטקסטים שונים – בעל-פה, בכתב, במרחב ובפעולה – שאנו גם יוצרים אותן וגם נוצרים על ידן. עם זאת, כל אחת מן הגישות התפתחה במרחב אקדמי נפרד ועם נקודות חוזק וחולשה ייחודיות לה. בעוד שחקר התרבות הארגונית שמר על עיסוק מרכזי במשמעויות ובסמלים, התיאוריה המוסדית נטתה להזניח את הממד הרעיוני-סמלי לטובת ניתוח מבנים ופרקטיקות ברמת הניתוח הבין-ארגונית והחברתית-מוסדית.

בשנים האחרונות חל מפנה משמעותי בתיאוריה המוסדית, שמכונה "המפנה השיחני" (discursive turn), שסלל את הדרך לאפשרות של דיאלוג פורה בין שתי הגישות. לפי הגישה השיחנית, מוסדות – כלומר המבנים, הפרקטיקות והאמונות המובנות-מאליהן שחיינו שרויים בתוכן – מושתתים על מערכות משמעות משותפות הנקראות שיחים (discourses). שיחים אלה מורכבים מטקסטים שונים המעוגנים בהקשרים ובמערכות כוח ספציפיות. בהתאם לכך, מיסוד הוא "עניין טקסטואלי" – הוא כולל הפקה, הפצה וצריכה של טקסטים. גישה זו, המבוססת על פרדיגמה קונסטרוקטיביסטית, הופכת אותה לתואמת תיאורטית ופרדיגמטית לחקר התרבות הארגונית.

על רקע זה, ניתן לזהות שלושה תחומים מרכזיים שבהם התיאוריה המוסדית – בגרסתה השיחנית – עשויה לתרום לחקר התרבות הארגונית: הקשרת התרבות הארגונית בסביבתה הרחבה יותר, הבנת הדינמיקה של התרבות הארגונית לאורך זמן, והיבטים פוליטיים הנוגעים לתפקיד הסוכנות בתרבות הארגונית.

תרבות ארגונית בתוך הארגון ומחוצה לו

רוב המחקרים בתרבות ארגונית מציעים תיאורים עשירים ומעמיקים של ארגונים כרשתות משמעות, אך אינם מחברים את הדינמיקה הפנים-ארגונית אל התרבות הרחבה הקיימת מחוץ לארגון. התיאוריה המוסדית, לעומת זאת, שמה דגש מיוחד בדיוק על ההשפעות התרבותיות החיצוניות על ארגונים, ועל הנטייה של ארגונים להתאים את עצמם לסביבתם המוסדית.

לתיאוריה המוסדית יש מושגי-יסוד מפותחים להמשגת הסביבה החיצונית – שדה, רמה חברתית ופוליטיקה עולמית. מבין אלה, מושג השדה הארגוני רלוונטי במיוחד לחקר התרבות הארגונית. השדה הארגוני הוא מרחב שבו שחקנים שונים מעורבים זה עם זה בניסיון לפתח הבנות משותפות בנוגע לנושאים בעלי משמעות לפעילויות ברמת הארגון ורמת השדה. השדות הארגוניים מאופיינים בקיום בו-זמני של סידורים מוסדיים שונים, ונובעים ממדים שונים של ריבוי: חברות מערביות מודרניות מנוהלות על ידי שפע של מוסדות; שדות מוסדיים מאוכלסים על ידי תת-אוכלוסיות שונות עם מוסדות שונים; ואפילו כשמוסדות מוחלפים, הם עדיין משאירים עקבות.

יתרה מזאת, לתיאוריה המוסדית מושגים מפותחים לסוגי הלחצים שהסביבה מפעילה על ארגונים. ניתן להבחין בין שלושה סוגי לחצים:

• לחצים כפייתיים – הכוללים תהליכים רגולטוריים מפורשים של קביעת כללים, ניטור וסנקציות.
• לחצים נורמטיביים – הכוללים ערכים ונורמות הקובעים מה נכון ורצוי.
• לחצים מימטיים – הנובעים מתפיסות משותפות הנוגעות לטבעה של המציאות החברתית ולמסגרות שדרכן נוצרת משמעות.

החלת כלים מושגיים אלה מאפשרת לשאול שאלות חדשות על מקורות התרבות הארגונית: מהיכן הגיעו מבנים, פרקטיקות ורעיונות הפועלים בתוך הארגון? מדוע דווקא אלה ולא אחרים? אילו מנגנונים (לחצים) מניעים את תהליך ההסתגלות? שאלות כאלה מסייעות להבין כיצד הדינמיקה התרבותית הפנים-ארגונית המורכבת קשורה למערכות משמעות בין-ארגוניות כלליות יותר, וכיצד תת-תרבויות בתוך הארגון קשורות למערכות משמעות מרובות הקיימות מחוצה לו.

דינמיקה של תרבות ארגונית לאורך זמן

מרבית המחקרים בתרבות ארגונית בוחנים אותה בנקודת זמן אחת. אתנוגרפיות ארגוניות מתבססות על עבודת שדה ממושכת יחסית, אך בדרך כלל זו אינה עולה על שנה עד שנתיים לכל היותר. לפיכך, עדיין אין די ידע על הדינמיקה של תרבות ארגונית לאורך זמן. התיאוריה המוסדית, הרואה במוסדות תהליך מתמשך ולא תוצאה סופית, עשויה לסייע בהתמודדות עם ממד הזמניות.

מוסדות אינם ישויות מוגמרות. עדיף לדבר על מיסוד כתהליך מאשר על מוסד כמצב. המיסוד הוא נזיל ודינמי – תהליך מתמשך שבמהלכו מבנים, פרקטיקות ומערכות משמעות הופכים להיות מובנים-מאליהם, ומשם חוצים גבולות ומתפשטים. עם זאת, שום מוסד אינו מובן-מאליו לחלוטין, ואף אחד אינו משיג כוח כה רחב עד שיוכל לשחזר את עצמו באופן אוטומטי. חוסר היציבות של מוסדות נובע לפחות משלושה מקורות:

1. מוסדות הם בנייות חברתיות המתפתחות דרך אינטראקציות בין גורמים שונים בתהליך מחזורי של סטרוקטורציה.
2. הסדר המוסדי מאופיין בקיום בו-זמני של מספר לוגיקות ומערכות משמעות, המשלימות זו את זו או המתחרות ביניהן.
3. מוסדות מוטבעים בתוך סביבות רחבות יותר, המפעילות עליהם זעזועים חיצוניים שונים המחוללים פוטנציאלים לשינוי.

הבנה קונסטרוקטיביסטית זו של המיסוד קשורה קשר הדוק לתפיסה של מיסוד כתרגום (translation). במקום להניח שאובייקטים חומריים ורעיוניים חוצים גבולות ללא שינוי, התפיסה היא שהם עוברים טרנספורמציה יצירתית בדרכם ממקור ליעד. ניתן ליישם את מטפורת התרגום גם על חקר התרבות הארגונית: ניתן לבחון את התרגום הראשוני של מבנים, פרקטיקות ומשמעויות כשהם חודרים לתוך הארגון, וכן את התרגום המתמשך של תרבויות ארגוניות – במקומות שונים בתוך הארגון ומדור לדור.

ההיבטים הפוליטיים של התרבות הארגונית

שתי הגישות – התיאוריה המוסדית וחקר התרבות הארגונית – נעות בין תפיסות דטרמיניסטיות מדי לתפיסות המעניקות יוכל יתר לסוכנות בכל הנוגע לסדר המשמעות ולהשפעתו. התפתחויות אחרונות בתיאוריה המוסדית ממקדות את תשומת הלב בשני סוגי פעולה סוכנתית: "יזמות מוסדית" המאופיינת בגיבורים ובפעולה מסודרת, ו"תנועות חברתיות" שהן קולקטיביסטיות ועממיות יותר. שני המבטים אינם פותרים באופן מלא את "פרדוקס הסוכן המוטבע" – כיצד יכולים סוכנים המוטבעים בהקשר מוסדי לדמיין, ואף לרדוף, אפשרות הנמצאת מחוץ לסדר הנוכחי.

אחת הדרכים לפתור את פרדוקס המבנה-סוכנות היא להתמקד בפעולות הממשיות הכרוכות ביצירה, תחזוקה והפרה של מוסדות. אלה כוללות גם פעולות "גבוהות ורבות-רושם" וגם פעולות "כמעט בלתי-נראות ולעתים קרובות שגרתיות", ממיון ובניית זהויות, דרך תיאוריזציה ומיתולוגיזציה, ועד לערעור הנחות ואמונות.

ניתן להתאים רעיונות אלה מהרמה הבין-ארגונית לרמה הפנים-ארגונית כדי לבחון את תפקידם של חברי הארגון ביצירה, תחזוקה ושינוי של התרבות הארגונית. שאלות מחקריות חדשות נוגעות לתנאים – ברמה האישית, הארגונית ורמת השדה – שמאפשרים לסוכנים לפעול ולהשפיע על רשתות המשמעות שהם פועלים בתוכן. שאלות נוספות נוגעות למה שחברי הארגון עושים בפועל כשהם משפיעים על התרבות הארגונית – אילו אסטרטגיות ופרקטיקות משנות או שומרות על התרבות.

תרומות הדדיות

הצעד המרכזי הוא ליישם כלים מושגיים ושאלות שפותחו בתיאוריה המוסדית לחקר התרבות הארגונית: כיצד תרבויות בתוך ארגונים מתגבשות ביחס לתרבויות מחוצה להם, כיצד תרבויות ארגוניות עוברות טרנספורמציה ותרגום לאורך זמן, ומה הם תפקידי הסוכנים בעיצוב התרבות הארגונית.

אולם הדיאלוג יכול להיות גם הפוך: חקר התרבות הארגונית עשוי לתרום לתיאוריה המוסדית. כניסה של חוקרי תרבות ארגונית לתחום התיאוריה המוסדית תחזק את המפנה השיחני בתוכה, תעשיר את ארגז הכלים התיאורטי ותרחיב את מגוון המתודולוגיות הנהוגות בה. יתרה מזאת, מיקוד ברמת הניתוח הארגונית יועיל לתיאוריה המוסדית, שהתמקדותה ברמה המאקרו השאירה את הבנת הדינמיקה המוסדית ברמות הארגוניות והאישיות דלה יחסית. לבסוף, מחקרים ברמת המיקרו של תרבות ארגונית כחלק מהתהליך המוסדי עשויים לאפשר חיבור בין רמות הניתוח ולבחון כיצד הדינמיקה ברמת המיקרו – התרבות הארגונית – מצטברת לרמת המאקרו של השדה, וכיצד הלחצים ברמת המאקרו משפיעים על הדינמיקה ברמת המיקרו. שילוב שתי הגישות טומן בחובו הבטחה להעמקת ההבנה של תהליכי בנייה חברתית וסטרוקטורציה – נושא שהוא מרכזי לשתי המסורות, אך כמו הלך לאיבוד בשתיהן.

מקור

Zilber, T. B. (2012). The relevance of institutional theory for the study of organizational culture. Journal of Management Inquiry, 21(1), 88-93.‏