מבוא

אחד התפקידים החדשים שמבוגרים צעירים נוטלים על עצמם הוא תפקיד הבעל או האישה במסגרת הנישואים. חוק הנישואים של הרפובליקה של אינדונזיה משנת 1974 מגדיר את הנישואים כקשר גופני ורוחני בין גבר לאישה כבעל ואישה, שמטרתו להקים משפחה מאושרת ונצחית המבוססת על האמונה באל האחד. אחת הסיבות העיקריות להינשא היא הרצון לחלוק אהבה ומחויבות עם בן הזוג, אם כי בתרבויות קולקטיביסטיות האהבה נתפסת לעיתים קרובות כדבר שבא בעקבות הנישואים ולא כתנאי מוקדם להם. כך או כך, האהבה בנישואים עוברת עליות ומורדות עם התמורות שבחיי הזוג.

לפי תיאוריית המשולש של האהבה של רוברט סטרנברג, לאהבה שלושה רכיבים עיקריים: אינטימיות, תשוקה ומחויבות. רכיב האינטימיות כולל תחושות של קרבה, שייכות וחיבור בקשר, תחושת התפעלות ורצון לדאוג לאהוב, וחשיפה עצמית ותקשורת אינטימית חשובות בו במיוחד. רכיב התשוקה כולל דחף המעורר רגש עז בקשר האהבה. בקשר רומנטי המשיכה הגופנית והמינית חשובה מאוד, אך עשויים לפעול גם מניעים אחרים, כגון הצורך לתת ולקבל, הצורך לשמור על הערכה עצמית והצורך לשלוט. רכיב המחויבות הוא הרכיב הקוגניטיבי של האהבה: בטווח הקצר זו ההחלטה לאהוב אדם אחר, ובטווח הארוך זו המחויבות לשמר את האהבה. קשר אהבה נחשב אידיאלי, או "אהבה שלמה", כאשר שלושת הרכיבים מתקיימים בו.

מחקרים קודמים העלו תמונה לא אחידה. מחקר שבחן הבדלים בין המינים בקרב מבוגרים צעירים מצא כי ציוני הנשים גבוהים מאלה של הגברים באינטימיות ובמחויבות ונמוכים מהם בתשוקה. מחקרים אחרים מצאו ששלושת רכיבי האהבה קשורים באופן מובהק לאורך הקשר, וכי האהבה יכולה להישמר גם בנישואים ארוכים. סטרנברג עצמו טען כי בקשר קצר האינטימיות בינונית, התשוקה גבוהה והמחויבות נמוכה, ואילו בקשר ארוך האינטימיות גבוהה, והתשוקה והמחויבות בינוניות. לעומת זאת, מחקר שנערך באינדונזיה בקרב נשים עובדות מצא כי בנישואים קצרים שלושת הרכיבים גבוהים, ובנישואים ארוכים האינטימיות והתשוקה נמוכות, ורק המחויבות נשארת גבוהה.

לאורך הנישואים עובר הזוג שלבים שונים: ראשית הנישואים, המעבר להורות והתקופה שבה הילדים מתחילים לעזוב את הבית. שביעות הרצון בתחילת הנישואים נוטה להישאר יציבה עד להריון הראשון, ואחר כך נכנס הזוג לתקופת ההורות, שבה מתעוררות בעיות רבות בחיי הבית. בחמש השנים הראשונות שכיחים קשיים כלכליים וקשיי הסתגלות להרגלים של בן הזוג ושל המשפחה המורחבת. בין השנה השישית לעשירית שכיחים חילוקי דעות בנוגע לגידול הילדים, היעלמות של עמדות חיוביות שאפיינו את תחילת הדרך ושינויים בדפוסי התקשורת בין בני הזוג.

כאשר בני הזוג אינם מצליחים להסתגל לשינויים בנישואיהם ולפתור את הסכסוכים ביניהם, הם עומדים בפני בחירה בין המשך הנישואים לבין גירושים. לפי תיאוריית החליפין החברתי, בגרסה שהציע ג'ורג' לוינגר, ההחלטה להתגרש תלויה בכוחות שמושכים להישאר בנישואים, ובעיקר במשיכה שבנישואים עצמם ובחסמים בפני פרידה, וכן במשיכה של החלופות האפשריות. המשיכה שבנישואים מוגדרת כיחס בין התגמולים לבין המחיר. התגמולים הם ההיבטים החיוביים, כמו אהבה, אושר, אמון, מין ומשאבים חברתיים וכלכליים, והמחיר הוא ההיבטים השליליים, כמו אלימות בקשר. החסמים בפני פרידה כוללים מחויבויות אישיות וחברתיות, כגון ילדים, אמונה דתית, לחץ משפחתי וסטיגמה בקהילה. זוגות נשואים מציינים אהבה, חברות, תקשורת, תשומת לב, התאמה, אמון וילדים כגורמים שמושכים אותם לקשר וגם מונעים מהם להיפרד. על רקע זה נבדק אם יש הבדלים באינטימיות, בתשוקה ובמחויבות של נשים נשואות בהתאם למשך הנישואים.

שיטה

המשתנים התלויים היו שלושת רכיבי האהבה. האינטימיות הוגדרה כרכיב רגשי הכולל תחושות של קרבה, התקשרות וחיבור רגשי לבן הזוג. התשוקה הוגדרה כרכיב מוטיבציוני המתייחס לרצון הרומנטי ולמשיכה הגופנית והמינית בקשר. המחויבות הוגדרה כרכיב קוגניטיבי, שעניינו ההחלטה לאהוב ושימור האהבה לאורך זמן. המשתנה הבלתי תלוי היה משך הנישואים, כלומר הזמן שחלף מאז שבני הזוג נישאו כחוק וכדת.

המשתתפות היו נשים הנשואות כחוק וכדת, המתגוררות במחוז נוסה טנגרה המזרחית שבאינדונזיה, שבעליהן בחיים ושמשך נישואיהן בין שנה ל-15 שנים. בדגימה מכוונת נבחרו 402 נשים. הנתונים הכמותיים נאספו באמצעות גרסה מותאמת של סולם האהבה המשולש של סטרנברג. הסולם נוסה תחילה על 30 משתתפות, ובגרסתו הסופית כלל 37 פריטים, במהימנות של 0.956. מאחר שהנתונים לא התפלגו נורמלית ולא עמדו בתנאי של שוויון שונויות, הם נותחו באמצעות מבחן קרוסקל-ווליס, מבחן א-פרמטרי המשווה בין הדרגות הממוצעות של כמה קבוצות.

ממצאים

רוב המשתתפות התגוררו בעיר קופנג (61.9%), והשאר במחוזות שונים באזור, ובהם רוטה נדאו (14.7%), מחוז קופנג ומחוז דרום מרכז טימור (8.0% כל אחד). גילן נע בין 20 ל-45, ורובן היו בנות 26 עד 30 (35.1%) או 31 עד 35 (30.6%). לפי משך הנישואים, 227 נשים (56.5%) היו נשואות שנה עד חמש שנים, 111 (27.6%) שש עד עשר שנים ו-64 (15.9%) 11 עד 15 שנים.

בבחינת שלושת רכיבי האהבה יחד נמצא הבדל מובהק בין קבוצות משך הנישואים (ערך חי בריבוע של 7.329, בשתי דרגות חופש, ברמת מובהקות של 0.026). הדרגה הממוצעת עלתה עם משך הנישואים: 189.35 בקבוצה של שנה עד חמש שנים, 208.77 בקבוצה של שש עד עשר שנים ו-231.99 בקבוצה של 11 עד 15 שנים. כלומר, ככל שהנישואים ארוכים יותר, רמת האהבה על שלושת רכיביה גבוהה יותר.

גם באינטימיות נמצא הבדל מובהק (ערך חי בריבוע של 9.257, ברמת מובהקות של 0.010). הדרגות הממוצעות היו 186.29, 217.79 ו-227.20 בשלוש הקבוצות בהתאמה, כך שהאינטימיות עלתה עם משך הנישואים. בתשוקה נמצא אף הוא הבדל מובהק (ערך חי בריבוע של 9.664, ברמת מובהקות של 0.008), והדרגות הממוצעות היו 192.50, 196.15 ו-242.70, כלומר התשוקה הייתה הגבוהה ביותר בקרב הנשואות 11 עד 15 שנים.

במחויבות, לעומת זאת, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות (ערך חי בריבוע של 1.859, ברמת מובהקות של 0.395). הדרגות הממוצעות היו 195.31, 212.95 ו-203.62, כך שהממוצע הגבוה ביותר נמצא דווקא בקבוצת הביניים, אך ההבדלים לא היו מובהקים.

דיון

ההבדל שנמצא בשלושת רכיבי האהבה לפי משך הנישואים תואם ממצאים קודמים מאינדונזיה בקרב נשים עובדות, שלפיהם יש הבדל מובהק באינטימיות, בתשוקה ובמחויבות בין נשים הנשואות עד עשר שנים לבין נשים הנשואות 11 שנים ומעלה.

עם זאת, האינטימיות נמצאה גבוהה יותר ככל שהנישואים ארוכים יותר, בניגוד לממצאים הקודמים. ייתכן שהסיבה לכך היא העמקת הקרבה בין בני הזוג עם השנים, האמון ההדדי, הפתיחות, השיתוף והתמיכה שהם מעניקים זה לזה. פתיחות הדדית מאפשרת לבני הזוג להרגיש בטוחים וקרובים זה לזה ולחלוק רגשות הקשורים לעניינים אינטלקטואליים, גופניים, מיניים ורגשיים. לפי אריק אריקסון, המילה אינטימיות נגזרת מהמילה הלטינית "אינטימוס", שפירושה "העמוק ביותר", והיא מציינת תחושה של אמון, פתיחות ושיתוף בקשר. זוגות שהאינטימיות ביניהם גבוהה דואגים לרווחתו ולאושרו של בן הזוג, מפני שהם מכבדים ומעריכים זה את זה.

גם התשוקה עלתה עם משך הנישואים, בניגוד לממצאים הקודמים, שלפיהם בנישואים של עד עשר שנים התשוקה גבוהה, ובנישואים ארוכים יותר היא נמוכה, משום שהמשיכה הגופנית וקיום יחסי המין, שהם המקור העיקרי לעוררות בקשרים ארוכי טווח, פוחתים. התשוקה הגבוהה בקרב הנשואות 11 עד 15 שנים עשויה לנבוע מכך שהמשתתפות עדיין היו בשנות הפוריות שלהן ולא הגיעו לגיל המעבר. גם נשים לאחר גיל המעבר ממשיכות לקיים יחסי מין ולחוות עוררות עד גיל 80 ויותר, והפסקת הפעילות המינית נובעת בדרך כלל מהיעדר בן זוג. זאת ועוד, רכיב התשוקה אינו מתמצה בצורך המיני: לפי סטרנברג, התשוקה היא במידה רבה ביטוי של רצונות וצרכים כמו הערכה עצמית, טיפול ודאגה, השתייכות, שליטה, כניעה וסיפוק מיני.

רכיב המחויבות נמצא גבוה בכל הקבוצות, ללא הבדל בין הנשואות שנה עד חמש שנים, שש עד עשר שנים ו-11 עד 15 שנים. דפוס דומה עלה גם בממצאים הקודמים, שלפיהם המחויבות גבוהה הן בנישואים קצרים והן בנישואים ארוכים. נראה שכבר בתחילת הנישואים האישה מפתחת מחויבות, המתבטאת בנאמנות לבעלה בלבד ובנחישות לשמור על אהבתה אליו. הדבר תואם את תפיסת המחויבות כרכיב הקוגניטיבי של האהבה: החלטה לאהוב בטווח הקצר ומחויבות לשימור האהבה בטווח הארוך.

מסגרת תאורטית נוספת להבנת המחויבות היא המודל של ג'ונסון ועמיתיו, שלפיו מחויבות לנישואים היא רצונו של אדם לשמר את הקשר הזוגי, והיא מושפעת מגורמים פנימיים וחיצוניים. המודל מבחין בין שלושה סוגי מחויבות:

• מחויבות אישית: הרצון הפנימי להישאר בנישואים, הנשען על אהבה, על שביעות רצון מהנישואים ועל זהות זוגית.
• מחויבות מוסרית: תחושת חובה מוסרית להמשיך בקשר, הנשענת על העמדות כלפי גירושים, על המחויבות כלפי בן הזוג עצמו ועל ערכים של עקביות.
• מחויבות מבנית: התחושה שאין ברירה אלא להישאר בקשר, בלי מרכיבים של מחויבות אישית או מוסרית, הנובעת מהיעדר חלופות, מלחץ חברתי, מהקושי שבהליכי הפרידה ומהשקעות שאי אפשר להשיב.

אף שהאינטימיות, התשוקה והמחויבות נמצאו גבוהות, יש להקפיד עליהן לא רק ב-15 השנים הראשונות של הנישואים אלא גם בשנים שאחריהן. האישה צריכה להמשיך לטפח את אהבתה לבעלה כדי שהנישואים יצליחו ויביאו אושר, שכן האהבה חיונית לנישואים מוצלחים ולצמצום הגירושים. לפי סטרנברג, אדם שמטפח את שלושת רכיבי האהבה כלפי בן זוגו לאורך חיי הנישואים מאפשר לקשר להימשך ולהשתפר, ואהבה נחשבת אידיאלית כשכל שלושת קודקודי המשולש מתקיימים בה.

מסקנות והמלצות

נמצא הבדל ברמת האהבה, כפי שהיא מוגדרת בתיאוריית המשולש, בין נשים נשואות בהתאם למשך נישואיהן. הבדלים נמצאו גם באינטימיות ובתשוקה, אך לא במחויבות. מומלץ שנשים נשואות ימשיכו לטפח ולשמר את האינטימיות, התשוקה והמחויבות בקשר, כדי להגשים את מטרתם של כל הזוגות הנשואים: נישואים מוצלחים. למחקר עתידי מומלץ לבחון את הגורמים העשויים להשפיע על ההבדלים ברכיבי האהבה לפי משך הנישואים, ולכלול גם גברים נשואים, כדי שהאהבה בנישואים תיבחן לא רק מנקודת מבטן של הנשים אלא גם מנקודת מבטם של הבעלים.

מקור

Muloko, E., Limbu, R., & Anakaka, D. L. (2020). The difference of intimacy, passion and commitment in married women judging from the length of marriage. Journal of Health and Behavioral Science, 2(4), 264–276.