מבוא

אהבה היא מן הקשרים החשובים ביותר שאדם חווה בחייו, ובמידה מסוימת היא תגובה רגשית בסיסית לא פחות מכעס, עצב, שמחה ופחד. מבחינה פסיכולוגית זהו רגש מורכב, המשלב דחפים גופניים, חוש יופי, חוש חברתי והערכה עצמית. רוברט סטרנברג הגדיר אהבה כצירוף של רגש, הכרה ומוטיבציה, המתבטא בקשר, בשותפות ובתמיכה הדדית: מי שאוהבים זה את זה מבינים זה את זה לעומק, חולקים השקפות, מבטאים את רגשותיהם ומכבדים זה את זה. לפי תיאוריית המשולש שלו, האהבה מורכבת משלושה רכיבים: אינטימיות, תשוקה והחלטה/מחויבות.

הסיפורת משקפת סוגיות חברתיות, מנהגים ויחסים בין בני אדם, ודרכי היווצרותם של קשרי אהבה העסיקו תמיד את חקר הספרות, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה. האהבה היא מרכיב מרכזי ביצירתה של סימין דאנשוור, סופרת איראנית בת זמננו שהעיסוק בענייני נשים הוא מסימני ההיכר של הגותה, והיא מתארת בדייקנות את ההיבטים הנפשיים והרגשיים של אהבה, נישואים וחיי זוגיות. נשים באיראן יכלו לכתוב בשמן ובזהותן האמיתיים רק משנות השישים של המאה העשרים, ואת "סווּשון", מן היצירות המצליחות ביותר בסיפורת האיראנית, אפשר לראות כשיאה של הכתיבה הנשית האיראנית. מאחר שרוב הקולות בסיפורת הם קולות של גברים, בחינת רכיבי האהבה ברומן אמורה לחשוף את השקפתה המיוחדת של דאנשוור על קשרים רגשיים ועל רגשות נשיים. על הרומן נכתבו מחקרים רבים, למשל על תמותיו לאור שיח ההתנגדות והמורשת המיתולוגית האיראנית והאסלאמית, או על הצבע השחור, השכיח בו מכל הצבעים, אבל רכיבי האהבה ביצירתה של דאנשוור לא נבחנו עד כה לאור התיאוריה של סטרנברג.

שיטה ומסגרת תאורטית

הניתוח נערך בשיטה תיאורית-אנליטית, על סמך מקורות כתובים, לאור תיאוריית המשולש של סטרנברג. בתחילה הציע סטרנברג תיאוריה פסיכומטרית, שלפיה אפשר להבין אהבה באמצעות מגוון רחב של רגשות, מחשבות ומניעים, אך רכיביה לא אורגנו באופן שיטתי והיא לא הסבירה מדוע אוהבים אדם מסוים ולא אחר. כדי לתקן זאת הציע בשנות השמונים את תיאוריית המשולש. לדבריו, שלושת הרכיבים מתקיימים לעתים נדירות במידה שווה; קשר בריא צריך לכלול חלק מכל אחד מהם, אחד פחות ואחר יותר, אבל רק שלושתם יחד בונים קשר טוב.

רכיבי האהבה לפי סטרנברג

האינטימיות היא הרכיב הרגשי של האהבה ומהותה: שותפות, הבנה הדדית, תמיכה רגשית, סודות וחוויות משותפות, תחושת נוחות לצד האהוב וכמיהה רצונית לקרבה. זיכרונות, נסיעות, קשיים שבני הזוג עברו יחד ושיחות סביב שולחן האוכל יוצרים את הקשר הזה, והוא קיים גם באהבה להורים, לאחים ולחבר קרוב. עשרה יסודות מרכיבים את האינטימיות:

1. שיתוף ברכוש
2. חוויית שמחה עם האהוב
3. תשומת לב רבה
4. היכולת לסמוך על האהוב בשעת צורך
5. הבנה הדדית
6. שיתוף בעניינים אישיים
7. קבלת תמיכה רגשית
8. מתן תמיכה רגשית
9. קשר אינטימי
10. הערכת האהוב

סטרנברג אינו קובע ליסודות האלה אמות מידה ואינו רואה צורך לחוות את כולם כדי לחוות אהבה, ובדרך כלל הם נחווים כתחושה כוללת אחת, אם כי אפשר להבחין ביניהם במידה מסוימת. רכיב התשוקה קשור בחיזור ובעוררות מינית, ויסודותיו הם נשיקה, חיבוק, מבט ממושך בעיניים, מגע ומעשי אהבה. רכיב ההחלטה/מחויבות כולל בטווח הקצר את ההחלטה לאהוב אדם מסוים, ובטווח הארוך את המחויבות לשמור על האהבה, ואין הכרח ששני ההיבטים יופיעו יחד. יסודות המחויבות הם כריתת ברית, נאמנות, הישארות בקשר בעתות קושי, אירוסין ונישואים.

סוגי האהבה לפי סטרנברג

משילוב הרכיבים נוצרים שמונה סוגי אהבה:

• חיבה: אינטימיות בלבד, כמו בידידות.
• התאהבות: תשוקה בלבד, כמו אהבה ממבט ראשון, המתעוררת בבת אחת ומתפוגגת עם החזרה למצב הרגיל.
• אהבה ריקה: מחויבות בלבד. בני הזוג נשארים יחד מתוך אחריות לחייהם או לילדיהם, אבל יחסם קר ואדיש.
• אהבה רומנטית: תשוקה ואינטימיות בלי מחויבות. בני הזוג יודעים שהקשר עלול להיקטע, אבל כל עוד הוא נמשך הם רואים בו מתנה.
• אהבה חברית: אינטימיות ומחויבות בלי תשוקה, כמו בין עמיתים ותיקים או בין בני זוג שהמשיכה הגופנית ביניהם דעכה.
• אהבה שלמה: אינטימיות, תשוקה ומחויבות. זו האהבה האידאלית, המתוארת ביצירות אמנות וספרות ומביאה לחיים משותפים ארוכים ומאושרים.
• אהבה שוטה: תשוקה ומחויבות בלי אינטימיות. התשוקה דועכת מהר, ובני הזוג, שנמשכו זה לזה אך אינם מתאימים זה לזה, חשים אכזבה.
• היעדר אהבה: היעדר שלושת הרכיבים, כמו ביחסים הרשמיים של חיי היומיום.

דיון וניתוח: הרומן ודמויותיו

הרומן "סווּשון" מתאר את חייהם של זרי ויוסף בשיראז בראשית שנות הארבעים של המאה העשרים, על רקע הבעיות החברתיות של התקופה. זרי, צעירה משכילה, הייתה לפני נישואיה מרדנית ותוססת, ואחריהם הקדישה את כל כוחה למשפחה. יוסף, בעל אחוזות גלוי לב ועקשן, מסרב למכור את יבול אדמותיו לצבא הזר, מתמיד בעמדתו על אף איומים, ובסוף הרומן נהרג בידי הזרים. מותו מוציא את זרי מעמדתה השמרנית, והיא תופסת את מקומו וממשיכה בדרכו. בתחילת הסיפור מטרותיה חומריות, בניגוד למטרותיו האידאליסטיות של יוסף, אך קשריה הרומנטיים מוגבלים תמיד לבית ולמשפחה. הדמויות נבחנות כאילו היו אנשים ממשיים: מתוך מעשיהן ושיחותיהן מזוהים שלושת הרכיבים, וסוג האהבה ביניהן מותאם לתיאוריה.

רכיב האינטימיות ברומן

יוסף, איש אמיד שחזר לאיראן בתום לימודיו באירופה, מקדיש את רכושו לחיים המשותפים עם זרי ועם ילדיהם, וזרי נהנית מחיים שלווים ונוחים בביתם היפה. השניים משמחים זה את זה ומבטאים את אהבתם בעיקר בהתנהגות לא מילולית: יוסף משתדל תמיד להצחיק את זרי, והיא עושה הכול כדי לשמח אותו. גם תשומת הלב ההדדית ניכרת היטב. זרי אינה אישה מופשטת ושמימית וגם לא אישה מופקרת, אלא אישה חיה וממשית, אהובה וגם אוהבת, שלא נבראה רק לנוחותם של גברים ויש לה דאגות ומשאלות משלה. היא מבקשת לזכות בשביעות רצונו של יוסף, והוא נענה לכל רמז שלה ולעולם אינו חוזר מן הכפר בלי להביא לה את ביכורי הפירות.

האינטימיות מאפשרת להם לסמוך זה על זה בשעת צורך. זרי מתנגדת למעשיו של אבולקאסם חאן, אחיו של יוסף, וברבדים העמוקים של הסיפור היא העוזרת העיקרית של בעלה, אף שאינה פועלת ישירות בתחומו. כשאבולקאסם חאן לוחץ על יוסף, ואף שולף את הקוראן, כדי שישתתף בחגיגה של הזרים, טקס הנדר של זרי, הנערך בימי שישי, מספק ליוסף עילה שלא ללכת. גם יוסף מסייע לזרי, למשל בפרשת היעדרותו של בנם חסרו, אבל עזרתו מלווה בכעס, וזרי היא שמאזנת אותה. ההבנה ההדדית ניכרת כשזרי אינה מספרת ליוסף על ההפלה שעברה, ומסבירה לו שלא רצתה להעציב אותו כשחזר עייף מן הדרך.

זרי ויוסף חולקים זה עם זה את מחשבותיהם העמוקות ומקשיבים זה לזה, וזרי היא "אבן הסבלנות" של בעלה: כשהרועה שלהם מת, יוסף בא העירה כדי לספר לה, והיא מתיישבת לצדו ומבקשת שישפוך את לבו. גם התמיכה הרגשית ביניהם הדדית: כשזרי עצובה, יוסף מחבק אותה ומבקש שלא תבכה, וכשהוא מאשים את עצמו במות הרועה, היא מנחמת אותו ואומרת שלא הייתה זו אשמתו. הקשר האינטימי נבנה בתקשורת מילולית ולא מילולית ובחשיפה עצמית: כשיוסף יוצא בקיץ לכפר והעיר מלאה מחלות, זרי, שהיא בהריון, אינה מוצאת מנוחה, וכשהוא חוזר, פניו מאירות למראה אשתו. היסוד האחרון, הערכת האהוב, מתבטא בכך שזרי אינה נענית לבקשתה האחרונה של אמה הגוססת להישאר לצדה באותו לילה, משום שיוסף הזמין אורחים.

רכיב התשוקה ברומן

המשיכה המינית היא חלק בלתי נפרד מן האהבה ומניע בסיסי לשמחה ולחיוניות. יוסף יודע להתייחס לרשת המורכבת של צורכיה השכליים, הרגשיים והגופניים של זרי, והאהבה והמשיכה המינית מחזקות זו את זו. ברומן מתוארת התנהגות העיניים של הדמויות יותר מפרטים אחרים, והיא מלמדת על נטייתן לקרבה או לריחוק: כשזרי דוחה את הזמנתו של הסמל זינגר לרקוד, היא מביטה בבעלה ומחפשת את אישורו. המגע, מן האמצעים היעילים ביותר להעברת רגשות, מעיד על קרבה בין השניים, ובמעשי האהבה הם מגיעים, מעבר להנאה הגופנית, לעונג רוחני ולאחדות. תשוקתם היא צורך שמקורו בנפש.

רכיב ההחלטה והמחויבות ברומן

נישואים הם מן הנושאים השכיחים ביותר ברומנים של דאנשוור, שכן הצורך בזהות ובמפלט מבדידות מביא את האדם להשתייך, והנישואים מספקים לו משענת חומרית ורוחנית. אהבתם של זרי ויוסף ונישואיהם מתחילים יחד: בגיל שש עשרה, בעת מהומות בעיר, הגיעה זרי לביתה בעזרתו של יוסף, והוא התאהב בה כבר בפגישה הראשונה ונשבע לשאת אותה לאישה. שנים אחר כך הם נזכרים יחד בימי היכרותם, והזיכרונות מרעננים את הקשר. הנאמנות ביניהם מגיעה לשיאה ושומרת אותם מלסטות מן הדרך. זרי אהבה פעם אחת בלבד, את יוסף, ואינה סובלת אפילו את מבטיו החצופים של מחזר מעברה.

יסוד נוסף הוא הישארות בקשר בעתות קושי. יוסף עובר תלאות בשל עקרונותיו ואף מאוים במוות, אך זרי נשארת לצדו ארבע עשרה שנה, עד סוף חייו, ואחרי מותו ממשיכה בדרכו. היא עצמה סבורה שאין זה נכון להיות קשורה כל כך לגבר אחד עד שאי אפשר לנשום בחופשיות, אבל כל רגע בחייה קשור בו ואינה יכולה להינתק. ביום חתונתה של בת המושל היא מתפעלת מגילוי לבו ובה בעת מתחננת לפניו שיניח ללילה לעבור בשלום. במתח הזה היא חווה רגשות חיוביים ושליליים ולומדת להסתגל, והזיכרון שאהבה יכולה להיות טובה ומלאת תשוקה מסייע לה לעבור את התקופות הקשות.

מסקנות

בזכות נוכחותם של שלושת הרכיבים, הקשר בין זרי ליוסף הוא אהבה שלמה על פי תיאוריית המשולש. האינטימיות, התלויה באמון ובביטחון, היא יסוד מרכזי ביחסיהם: הם מבינים את רגשותיו, את חלומותיו ואת דאגותיו של האחר, והקשר מוביל לתחושות של אהבה, אמון וקבלה. תשוקתם נוגעת לכל ישותו של האחר, על פגמיו ועל טעויותיו, וכל אחד מוצא באחר חלק עמוק מעצמו. אהבתם קשורה בגוף ובנפש כאחד, והיא האהבה האידאלית של סטרנברג: נעלה, הדדית, בלתי מותנית ולא אנוכית. זרי היא הדמות החשובה ביותר ברומן, ובצלה מקבלות שאר הדמויות את צבען ואת משמעותן. דרך עיניה מביטה דאנשוור בחברה של זמנה, ולתפיסתה אהבה גופנית בלבד מביאה לכישלון החיים המשותפים, ויש לחוות בהם אהבה גופנית ורוחנית יחד.

מקור

Rashidi Zafar, M., Qasimi Tarshizi, S., Kushki, S., & Gozashti, M. A. (2020). A study of the elements of love in Sushon's novel based on Sternberg's triangle of love theory. Journal of Research in Narrative Literature, 9(1), 43–60.