מבוא

בעולם המודרני והמתועש גורמים רבים מרתיעים צעירים מלקבל על עצמם את האחריות שבחיי נישואים: קשיים כלכליים, בעיות בין-אישיות, הגבלת החירות האישית וקושי להיפרד ממשפחת המוצא. כדי שאנשים יעדיפו את ההנאה שבחיים המשותפים על פני הקשיים שבהם נדרש גורם פנימי רב עוצמה, והגורם הזה הוא האהבה, צורך בסיסי המבדיל את האדם משאר היצורים ומשמר את הרצון להינשא למרות התמורות החברתיות.

נוכחותה או היעדרה של אהבה הם כיום הסיבה השכיחה ביותר הן לנישואים והן לגירושים. הצגת האהבה הרומנטית בתקשורת יצרה "תסביך אהבה רומנטית", ולמרות הפופולריות של בחירת בן זוג מתוך אהבה, יציבות המשפחה מאוימת בשל השינוי ברגשות הרומנטיים לאחר הנישואים. הבעיה של זוגות בימינו אינה דיכוי רגשות רומנטיים, כפי שהיה לפני עשורים, אלא התפיסה שלהם את האהבה, המובילה לציפיות מזיקות ולקריסת התקשורת. לכן העיסוק במודעות ב"אהבת נישואים" הוא הכרח לשם הקמתה והמשכיותה של המשפחה. אחת התיאוריות הנפוצות להגדרת האהבה היא תיאוריית משולש האהבה של רוברט סטרנברג, הזוכה למוניטין רב בקרב פסיכולוגים ויועצים באיראן.

עיקרי תיאוריית משולש האהבה של סטרנברג

סטרנברג תיאר את האהבה באמצעות שלושה רכיבים, שהם קודקודי המשולש: תשוקה, אינטימיות, והחלטה ומחויבות. צירופי הרכיבים יוצרים שמונה סוגי אהבה. קשר המבוסס על שניים או שלושה רכיבים עמיד יותר מאהבה המבוססת על רכיב אחד, וה"אהבה השלמה", המשלבת את שלושתם, היא החזקה והעמידה ביותר, אך גם הנדירה ביותר. מאוחר יותר הציע סטרנברג את תיאוריית "האהבה כסיפור", כמענה לשאלה מדוע אנשים מתאהבים דווקא באדם מסוים. לפיה, לכל אדם נרטיב אישי ולא מודע של סיפור אהבה, והמשיכה והישרדות הקשר תלויות בהתאמה בין סיפוריהם של שני בני הזוג.

ביקורת על תיאוריית משולש האהבה

לגישתו של סטרנברג כמה חסרונות מהותיים. ראשית, במקום סגנונות של אהבה אמיתית מוצעים בה מודלים של יחסים בין-אישיים, על רצף שבין קשר נטול רגש לקשר רומנטי. אין טעם לכנות "אהבה" קשר שאין בו קרבה, התרגשות מהיחד או מחויבות כלפי בן הזוג: רכיבי האהבה קשורים זה בזה, והסרת אחד מהם יוצרת קשר שאין בו אהבה. כבר סוקרטס ראה בחלוקת האהבה לטובה ולרעה דעה רווחת ולא סיווג של אהבה.

שנית, במקום סגנונות אהבה מוצעים סגנונות התקשרות. מה שסטרנברג מציג כסיפור האהבה, ואת התפקידים המשלימים של האוהבים כתנאי להמשכו, הוא למעשה דפוס ינקותי לא מודע של הקשר עם האהובה הראשונה, האם, רעיון שמקורו אצל זיגמונד פרויד ושבא לידי ביטוי בתיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי ובגישת יחסי האובייקט של מלאני קליין. "סיפור האהבה" תואם גם את "תסריט החיים" בניתוח הטרנזקציוני של אריק ברן, המדגיש את הצורך לתקן את התסריט לפני בחירות רומנטיות. קשה לכנות סיפורים כמו שליטה, אימה או מלחמה "סיפורי אהבה" רק משום שהאהוב ממלא בהם תפקיד משלים.

שלישית, האהבה מוצגת כדטרמיניזם נפשי, תוך התעלמות מאופייה הרצוני ומכוחה של המודעות בהחלטות של האדם הבוגר, בניגוד לתפיסתו של אריך פרום, שראה באהבה אמנות. סגנונות התקשרות אף משתנים עם הזמן, וחופש הבחירה הוא ממאפייניה המרכזיים של האהבה. רביעית, יש בה התעלמות מאופייה המתפתח של האהבה: מתיאורו של סטרנברג עולה שהאינטימיות והתשוקה דועכות זמן קצר אחרי הנישואים ורק המחויבות מחזיקה את הקשר, תמונה המגבירה את הרתיעה מנישואים. לעומת זאת, אלן דה בוטון מייחס לכל שלב באהבה משיכות ומשימות משלו, והאהבה היא מיומנות שיש ללמוד.

חמישית, אין בה מיצוי של מלוא יכולות הנפש. לפי התפיסה הניאו-קלאסית, הנפש מורכבת מקוגניציה, מרגש ומרצייה, אך סטרנברג, שהציג תחילה את ההחלטה והמחויבות כרכיב הקוגניטיבי, כבר לא קשר ביניהם בעבודותיו המאוחרות. הגדרת האהבה כסיפור לא מודע הרחיקה את הקוגניציה מכל הרכיבים, ועלולה להוריד את האהבה לרמה של סכמות שאין עליהן שליטה. שישית, אף שסטרנברג מדגיש שהרכיבים פועלים זה על זה, עיקר המשקל בתיאוריות שלו ניתן לרגשות (צורכי התקשרות) ולרצייה (תסריט לא מודע).

שביעית, יש בה התעלמות מהמבנה הנוירולוגי של האהבה. אהבה מתמשכת מערבת בו בזמן את המרכזים הקוגניטיביים, הרגשיים והאינסטינקטיביים של המוח. בעוד שהאהבה הלוהטת נובעת בעיקר מגרעין האקומבנס שבמערכת הלימבית, האהבה המתמשכת מתפתחת עם הזמן ומערבת את קליפת החגורה הקדמית ואת האינסולה, ולכן הטיעונים באהבה נשענים על "היגיון אכפתי" ולא על "היגיון קר". שמינית, והחשובה מכולן, יש בה התעלמות מהבגרות ומהמודעות. כשרואים באהבת המבוגר שחזור של אהבת הילדות, מתעלמים מהשינויים הקוגניטיביים שבין הילדות לבגרות. גישות המשולש צמצמו את האהבה לדחפים מיניים, לרגשות התקשרות ולחוזה חברתי, והן מסבירות היטב את החודשים הראשונים של הקשר, אך לא את האהבה כתופעה משתנה, מתפתחת ויציבה. מכאן הצורך להגדיר מחדש את האהבה המובילה להקמת משפחה ולהבחין בינה לבין אהבות מדומות וקצרות ימים.

גישת האהבה כבגרות אכפתית

לדברי חוסה אורטגה אי גאסט, התיאוריות הקודמות של האהבה אינן מספיקות לבני זמננו, שעולמם הפנימי נעשה מורכב יותר, והאהבה הפכה מנושא מופשט, רומנטי או מיסטי למציאות של חיי היומיום. גישת הבגרות האכפתית אינה מבטלת את ערכן של אהבות פתאומיות ולוהטות, אלא רואה באהבה אמיתית תופעה מתפתחת, תוצר של הבשלת יכולות נפשיות שונות. האהבה עשויה להופיע בפתאומיות בהשפעת סכמות לא מודעות, אך זה רק חלק מחיי האהבה, וכל מה שאינו אהבה אמיתית הוא "אהבה מדומה". ב"פירמידת האהבה" ארבעה רכיבים: הבגרות האכפתית בקודקוד, ובבסיס הנטייה לאינטימיות, הביולוגיה של האהבה וההחלטה המחויבת.

הבגרות האכפתית במבנה האהבה

אדם בוגר מסוגל לקבל את עצמו לפני שיקבל אחר, לזהות רגשות ולהגיב להם, לדחות סיפוקים ולשאת כישלון במידה סבירה. בניגוד לאמונה הרווחת, האהבה אינה מנוגדת להיגיון, ואהבה אמיתית היא דווקא תוצר של תבונה. עם זאת, אין הכוונה לפעולה רציונלית גרידא, אלא ל"בגרות אכפתית" המנצלת את כל יכולות הנפש. מי שלא הבשילו מבחינה קוגניטיבית מפרשים מצבים רגשיים עזים כאהבה, ושילוב הקוגניציה, הרגש והרצון באהבה דומה לפוגה מוזיקלית, שאי אפשר לצמצם את המוזיקה שבה לאחד מקווי הלחן. הבגרות נשענת על חמישה סוגי מודעות:

• מודעות עצמית: נכונות מתמדת להתבונן במחשבות, ברגשות ובשורשי ההתנהגות ולשפר אותם.
• מודעות לבחירה: האהבה הבוגרת אינה תופעה לא מודעת בלבד, אלא בחירה מודעת.
• מודעות לאחר: הכרת תכונותיו האמיתיות של האהוב, בלי לייחס לו שלמות, מתוך כבוד לשונות ול"אחרות".
• מודעות לאופייה המתפתח של האהבה: הכנת הקשר לשלבי האהבה, כך שהשינויים ייתפסו כהכרח לצמיחה ולא ככישלון.
• מודעות מבוססת קשר: דאגה לבריאות הקשר ולתחושה הטובה של כל חבריו, המובילה מאגוצנטריות לתפיסה של "עצמי יחסי".

אריך פרום ראה באכפתיות יסוד חשוב באהבה בוגרת, כך שהעניין באהוב נובע מהרצון שיגיע לשלמותו ולא רק מהתועלת לאוהב. לפי נל נודינגס, אכפתיות היא מצב של שקיעות, דאגה ותחושת אחריות כלפי מישהו או משהו, ומתיו ליפמן, בהציעו את "החשיבה האכפתית", הרחיב אותה מיכולת רגשית גרידא ליכולת קוגניטיבית, רגשית ומכוונת. ליסוד האכפתיות באהבה ארבעה מאפיינים: אחריות לקשר ולחבריו, תשומת לב מוסרית לקשר ולצמיחת חבריו, הבנה אמפתית שלהם ותפיסה של העצמי כחלק מיחסי גומלין.

הבגרות האכפתית היא הרכיב העיקרי באהבה אמיתית. גישות קודמות ראו בתבונה ובאהבה יסודות שאינם מתערבבים, כמו מים ושמן, או הכפיפו את הרגש לתבונה, והמודעות שבה עסקו הייתה רציונלית ולא אכפתית; לכן גם מי שבחרו בן זוג בחירה רציונלית בלי להתחשב ברגשותיהם אינם מאושרים. הבגרות האכפתית נשענת על העיקרון המרכזי של האתיקה של אכפתיות, יצירת קשר, שימורו וחיזוקו. היא מתגלה אצל האדם הבוגר כפי שתיאר אותו אריק ברן: מצב האני המבוגר משתמש במידע מהסביבה, ברישומים של מצב האני הילד (צרכים ורגשות) ובאלה של מצב האני ההורה (ערכים ונורמות) כדי לנתח מצבים ולהחליט. לבגרות האכפתית חמישה רכיבי משנה:

• בגרות ערכית: הבנת הערכים של העצמי ושל האחר, הדמיון והשוני ביניהם, וההכרה שאין אדם אחד שיכול לגלם את כל הערכים.
• בגרות רגשית: היכולת לחשוב על רגשות החיבה ולבטא אותם בחופשיות, בלי שיופעלו רק בידי סכמות לא מודעות ובידי מצב האני הילד.
• בגרות נורמטיבית: הכרת הפער בין מה שאדם אוהב לבין מה שראוי לטובת הקשר והמשפחה, ויתור על דמיונות אידיאליים וקבלת שלבי האהבה השונים.
• בגרות פעילה: ההבנה שבכל מצב אפשר לפעול כדי לשמר ולהעצים את מה שיקר, והיא יוצרת תחושת אחריות ומחויבות לאידיאלים של הקשר.
• בגרות אמפתית: קבלת רגשות האחר עד שצרכיו הופכים לחלק מצרכי האוהב, לצד כבוד הדדי, שבלעדיו האחריות הופכת לשליטה ולרכושנות.

הבגרות האכפתית קשורה לשלושת הרכיבים האחרים של הפירמידה. גם אם השאיפה לאינטימיות נשענת בתחילה על דפוסי ילדות, לאינטימיות קבועה יש לאדם הבוגר אמות מידה נבונות, ואהבה מתמשכת היא תהליך מודע ומכוון. הביולוגיה של האהבה מתעוררת ומוזנת בידי המודעות: אף שמערכות התגמול במוח מעורבות ראשונות, קליפת המוח הקדם-מצחית אוספת מידע, משרטטת את האסטרטגיה להמשך הקשר ומפקחת על התהליך. ההחלטה המחויבת היא הרכיב הראשון והחשוב ביותר בפירמידה: מחויבות למטרות הנגזרות ממשמעות החיים, הנשענת על הערכה בוגרת ומציאותית. הקשר בין כל הרכיבים הדדי, והקשר החזק ביותר הוא בין האינטימיות לאמפתיה.

מסקנות

בשנים האחרונות הוצעו תוכניות רבות למשפחה באיראן, אך גישות שאינן מקומיות לא שיפרו את מצבה של המשפחה האיראנית, ולכן נדרשת גישה חדשה לאהבה, ההולמת את עידן התבונה ואת התרבות האיראנית. מודל פירמידת האהבה, שבקודקודו הבגרות האכפתית על חמשת רכיביה, מבוסס על רכישת מודעות, הערכת מידע וחיזוק החשיבה הרציונלית, תוך שימור הקשר הרומנטי ושיפורו. האהבה נתפסת בו כשיח פנימי רב-קולי בין רכיבי הנפש, שמקשר בין התשוקה והדחף המיני לבין השאיפה לאינטימיות ולהבנת ההשלכות של קשר מתמשך. אם חסר אחד מארבעת הרכיבים, אין מדובר באהבה אלא במפגש ראשון ולא בוגר עם האהבה.

ה"אהבה הטהורה" של המשוררים והסופרים היא לרוב אהבה נטולת מודעות, שאינה מטופחת עם הזמן ונעלמת במהרה. לכן, אם האהבה היא אמת המידה של בני הדור הזה להתחלת קשר ולהמשכתו, יש לטפח את היכולות האישיות ואת ההקשר המשפחתי לאהבה בוגרת, מודעת ואכפתית, תחילה בבית ואחר כך גם במוסדות החינוך.

מקור

Hedayati, M. (2020, September 25–27). Love as caring maturity: A criticism of the love triangle theory and presenting a new approach to love in couple’s relationships [Paper presentation]. 2nd World Conference on Social Sciences and Humanities, Berlin, Germany.