מבוא

החוק האינדונזי לביעור האלימות במשפחה מגדיר אלימות במשפחה כל מעשה הגורם לאדם, ובמיוחד לאישה, נזק פיזי, מיני או פסיכולוגי, לרבות איומים, כפייה או שלילת חירות שלא כדין בתוך משק הבית. בדרום-מזרח אסיה זו תופעה נרחבת, הפוגעת בזכויות האדם ובבריאות הציבור, והיא מדווחת בחסר בשל סטיגמה, תלות במשפחה ותמיכה משפטית לא מספקת. אינדונזיה ומלזיה, מדינות שכנות בעלות מורשת אסלאמית ומורשת משפטית קולוניאלית משותפות, שבהן המשפט האסלאמי משפיע על ענייני נישואים, גירושים, ירושה והקדשות, מאפשרות השוואה מעניינת. בשתיהן יש חוק ייעודי, החוק האינדונזי משנת 2004 וחוק האלימות במשפחה המלזי משנת 1994, אך הגישה העונשית שביסודם אינה מתמודדת היטב עם האופי המורכב והחוזר של האלימות ואינה תומכת די בנפגעים.

הליכים משפטיים אדברסריים עלולים לגרום לנפגעים טראומה חוזרת, ולכן גובר העניין בצדק מאחה כחלופה או כהשלמה. צדק מאחה מתמקד בריפוי, בלקיחת אחריות, בהשתתפות הקהילה ובתיקון הנזק, ולא בענישה, ומפגיש בין נפגעים, פוגעים וקהילה. השימוש בו מקובל במשפט הנוער ובעבירות קלות, אך יישומו באלימות במשפחה שנוי במחלוקת. באינדונזיה יחידות משטרה ותביעה אחדות מנסות גישות דומות, כמו גישור משפחתי, אך הן בלתי פורמליות, חסרות ערובות פרוצדורליות ומושפעות מיחסי כוח מקומיים ומנורמות מגדריות. במלזיה החוק מעדיף צווי הגנה, העמדה לדין והתערבות של המדינה, אם כי משפטנים אחדים מבקשים גישה גמישה יותר לנפגעות המבקשות פיוס, יציבות משפחתית או ביטחון כלכלי.

תנועת הצדק המאחה צמחה בסוף המאה העשרים, בעיקר בניו זילנד ובקנדה. הרחבתה לאלימות במשפחה עוררה ביקורת פמיניסטית: ג'ולי סטאבס הזהירה שבלי ערובות מתאימות היא עלולה להפוך לכלי של פיקוח חברתי בלתי פורמלי, ובתגובה התפתח צדק מאחה בהשראה פמיניסטית. באינדונזיה מוסדות מנהגיים, למשל באצ'ה ובפפואה, מקיימים פיוס קהילתי בסכסוכי משפחה, אך לרוב בלי הגנה על הנפגעת. במלזיה המערכת הכפולה של בתי משפט אזרחיים ובתי דין שרעיים מצמצמת את המקום למנגנונים חלופיים, והצעה להיעזר בסולחה, הגישור האסלאמי, נתקלה בביקורת על פרשנות פטריארכלית. הספרות מלמדת שצדק מאחה מועיל לנפגעים רק בליווי מנחים מותאמי טראומה, הערכת סיכונים ומעורבות של תומכי נפגעים, ולכן הוא נתפס כהשלמה אפשרית למשפט הפורמלי בתנאי שהוא מעמיד בראש את בטיחות הנפגעים. המטרה אינה לקדם אימוץ גורף שלו, אלא לזהות את התנאים שבהם הוא יכול להיות רכיב משמעותי במערכת צדק ממוקדת נפגעים.

שיטה

נעשה שימוש בשיטה איכותנית המשלבת ניתוח משפטי נורמטיבי עם גישה סוציו-משפטית. הניתוח הנורמטיבי בחן את חוקי האלימות במשפחה של שתי המדינות ואת התקנות האינדונזיות הנוגעות לצדק מאחה, מבחינת קוהרנטיות משפטית והתאמה לסטנדרטים בינלאומיים של זכויות אדם, כמו האמנה לביטול כל צורות האפליה נגד נשים. הגישה הסוציו-משפטית בחנה כיצד המשפחה הפטריארכלית, המשפט המנהגי והשיפוט הדתי בבתי הדין האסלאמיים משפיעים על חוויית הנפגעות ועל התנהלות הרשויות. הנתונים נאספו מניתוח מסמכים משניים, כמו מאמרים מכתבי עת שפיטים, מחקרים אתנוגרפיים ופרסומים של ארגונים לא ממשלתיים, וההשוואה נעשתה לפי המתודולוגיה של המשפט ההשוואתי.

מדיניות הצדק המאחה באינדונזיה ובמלזיה

באינדונזיה הצדק המאחה מעוגן בכמה הסדרים: חוק מערכת המשפט הפלילי לנוער (2012), תקנת המשטרה הלאומית (2021), תקנת התובע הכללי בדבר הפסקת העמדה לדין (2020) ותקנת בית המשפט העליון בדבר שפיטת תיקים פליליים על בסיס צדק מאחה (2024), ולצידם חוזרים של מפקד המשטרה, למשל בנושא הסטת קטינים מההליך הפלילי. תקנת המשטרה אינה מגבילה את חומרת העבירה, ואילו תקנות התביעה ובתי המשפט מתירות צדק מאחה רק בעבירות שהעונש המרבי עליהן אינו עולה על חמש שנות מאסר.

במלזיה יש לצדק מאחה בסיס חוקי בחוק סדר הדין הפלילי ובחוק הילד משנת 2001, אך הוא מופעל בעיקר בתיקים של קבוצות פגיעות, ובמיוחד נשים וילדים נפגעי אלימות במשפחה, ואילו בעבירות חמורות המערכת נשענת על גישה גמולית. באלימות במשפחה משולבים ענישת הפוגע ושיקום הנפגעים: הפוגע עשוי להישלח למאסר, והנשים והילדים מקבלים ייעוץ ומקום במקלטים של המדינה או של ארגונים לא ממשלתיים, הפועלים בשיתוף עם הממשלה. מודל זה מגיע לנפגעים באזורים שונים ומאיץ את החלמתם, והצדק המאחה זוכה להכרה רחבה בציבור ובממשלה כאמצעי להגנה על נשים, ילדים ואנשים עם מוגבלות.

צדק מאחה בהתמודדות עם אלימות במשפחה באינדונזיה ובמלזיה

באינדונזיה האלימות במשפחה עדיין מוזנחת, ונשים רבות נמנעות מלדווח עליה משום שהן רואות בה חרפה. לפי הוועדה הלאומית נגד אלימות כלפי נשים, אלימות כלפי נשים נשואות היא הסוג השכיח ביותר בתלונות מאז 2001, ובדוח לשנת 2024 נרשמו בנתוני הארגונים השותפים 5,950 מקרים כאלה. האלימות במשפחה מהווה 83.70% מהמקרים המדווחים במרחב הפרטי, והיקפה משקף את מעמדה הנחות של האישה בנישואים. בג'אווה, שבה מתגוררים יותר ממחצית תושבי המדינה, נרשמו ב-2023 כ-168,002 מתוך 289,111 מקרי האלימות המגדרית נגד נשים. תקנות התובע הכללי והמשטרה מאפשרות צדק מאחה בהסכמת שני הצדדים ובעבירות שאין להן השפעה חברתית רחבה, אך היישום לוקה בהיעדר נהלים אחידים ומגשרים מוסמכים.

לשילוב צדק מאחה בטיפול באלימות במשפחה באינדונזיה יש חמישה נימוקים:

1. הוא מתיישב עם הפנצ'סילה, הפילוסופיה הלאומית המשמשת מקור לכל נורמה משפטית במדינה.
2. הוא מעניק לנפגעת צדק ממשי יותר. בתפיסה הגמולית סבלה הופך לעונש המוטל על הפוגע, וההכרעה נתונה רק למדינה; בצדק מאחה הנפגעת, הפוגע והקהילה שותפים לתהליך שמטרתו תיקון.
3. הצדדים קשורים בנישואים או בקרבת דם, ולכן ענישת הפוגע עלולה להגביר את סבלה של הנפגעת, למשל כשהיא וילדיה תלויים בו כלכלית.
4. נפגעות רבות מושכות את תלונתן ומבקשות ליישב את הסכסוך בהסכמה, והצדק המאחה מבקש ליצור הרמוניה בין הנפגעת, הפוגע והקהילה, הרמוניה שהחוק לביעור האלימות במשפחה רואה בה חלק ממטרותיו.
5. הקוד הפלילי האינדונזי כבר מתחשב בנפגע: הוא מונה בין מטרות הענישה את יישוב הסכסוך והשבת האיזון, ומחייב להתחשב בהשפעת העבירה על הנפגע ומשפחתו.

במלזיה עלה מספר מקרי האלימות במשפחה פי 3.4 לאחר מגפת הקורונה. החוק המלזי מדגיש צווי הרחקה והעמדה לדין ואינו מכיר בצדק מאחה, אך נשמעות קריאות לשלבו כהשלמה, במיוחד בעבירות ראשונות או בסיכון נמוך, וארגונים כמו המרכז לנשים למען שינוי מקיימים דיאלוג בין נפגעת לפוגע וטיפול בטראומה מחוץ לבתי המשפט.

היישום באינדונזיה חושף חולשות מערכתיות. גישור נערך לעתים קרובות מוקדם מדי בתחנת המשטרה, כשהנפגעות אינן מודעות לזכויותיהן, ולחצים תרבותיים ומשפחתיים דוחפים אותן להתפייס למען ההרמוניה, בלי קשר לחומרת הפגיעה. בהיעדר ייצוג משפטי עצמאי ותמיכה מותאמת טראומה, התהליך חסר לרוב הסכמה מדעת ורצוניות, ועלול לחזק מבנים פטריארכליים ולהשתיק את הנפגעות. במלזיה הצדק המאחה חסר לגיטימציה מוסדית, אך היישום בשטח ממוקד יותר בנפגעות, והארגונים מעדיפים ריפוי רגשי על פני יעילות. עם זאת, היעדר פיקוח ממלכתי יוצר חוסר עקביות ומקשה להרחיב את השירותים לקהילות מודרות. כדי שהצדק המאחה לא ינוצל לטובת יעילות או פיוס פטריארכלי, נדרשות מסגרות המבטיחות בטיחות, רצוניות ותמיכה לאחר התהליך: באינדונזיה הנחיות לבחירת תיקים, להגנה על נפגעות ולהכשרת מנחים, ובמלזיה תוכניות ניסיוניות בבתי המשפט האזרחיים ובבתי הדין השרעיים. הצדק המאחה אינו תרופת פלא אלא הזדמנות מותנית.

הזדמנויות ואתגרים במיסוד מדיניות של צדק מאחה במקרי אלימות במשפחה

האתגר הראשון הוא היעדר אסטרטגיה לאומית קוהרנטית. באינדונזיה הצדק המאחה מפוצל בין רשויות, ללא סטנדרטים אחידים, וזה מבלבל את השוטרים, את אנשי המקצוע ואת הנפגעות. במלזיה, בהיעדר חקיקה מסמיכה, הפרקטיקות תלויות בארגוני החברה האזרחית ואין פיקוח או הערכה. האתגר השני הוא הפלורליזם המשפטי. באינדונזיה המשפט הממלכתי, המנהגי והאסלאמי מתקיימים זה לצד זה, והמנגנונים הקהילתיים מעדיפים את אחדות המשפחה על פני זכויות הפרט; באצ'ה, למשל, נשים הפונות לבתי דין מנהגיים נלחצות להתפייס גם כשביטחונן בסכנה. במלזיה גירושים, מזונות והגנה מפני התעללות של מוסלמים נדונים בבתי הדין השרעיים וההיבטים הפליליים בבתי המשפט האזרחיים, וההגנה על הנפגעות תלויה בערכאה שאליה פנו.

האתגר השלישי הוא תרבותי: אלימות במשפחה נתפסת כעניין פרטי, ונשים נדרשות להעדיף את אחדות המשפחה על פני ביטחונן, כך שההשתתפות הופכת לחובה. סטאבס מזהירה שהצדק המאחה עלול להפוך ל"אפשרות רכה" המעדיפה פיוס על פני אחריות ומובילה נשים לסלוח לפוגעים או לחזור לסביבה מסוכנת. האתגר הרביעי הוא מחסור ביכולת מקצועית: באינדונזיה מעטים הוכשרו לפרקטיקות רגישות מגדר ומותאמות טראומה, ובמלזיה שירותי הארגונים מנותקים מהמערכת הפורמלית וחסרים נתונים על השפעתם על עבירות חוזרות, על בטיחות הנפגעות ועל החלמתן.

לצד האתגרים יש סיכויים. באינדונזיה פועלת הוועדה הלאומית לשילוב עקרונות הצדק המאחה בתיקון חוק סדר הדין הפלילי, ובג'קרטה ובג'וגג'קרטה נוסו מודלים היברידיים המשלבים הליכים משפטיים עם מפגשי דיאלוג בהנחיית מגשרים ופסיכולוגים. במלזיה כינסה לשכת עורכי הדין ב-2023 כנס לאומי שהמליץ על צוות משימה רב-מגזרי, על חקיקה מסמיכה ועל הכשרת מנחים. אינדונזיה יכולה ללמוד מהניסיון המלזי על גישור רגיש תרבותית בבתי הדין השרעיים, על פורומים רב-מגזריים ועל מודלים היברידיים, שישמרו על סמכות המדינה וישלבו פרקטיקות קהילתיות לצד אמצעי הגנה והנחיה מקצועית. בחברה פטריארכלית, שבה האישה נתפסת כתלויה בגבר, יש לוודא שהדיאלוג מאפשר לנפגעות להשמיע את האינטרסים שלהן.

מסקנות

אינדונזיה התקדמה לקראת הכרה פורמלית בצדק מאחה, אך היישום מפוצל וחסר הנחיות אחידות. מלזיה, אף שאין בה מסגרת חוקית מפורשת, נעזרה בחברה האזרחית ובערכים תרבותיים ודתיים כדי לפתח התערבויות ממוקדות נפגעים ומותאמות טראומה. באינדונזיה נדרשים פורומים רב-מגזריים, גישור המעוגן בתרבות ומבנים משפטיים היברידיים, לצד הכשרה מקצועית ומנגנוני פיקוח, כדי שהצדק יושג גם במהותו. שילוב עקרונות הצדק המאחה יכול לקדם שוויון מגדרי ולאפשר לנפגעות, שרובן נשים, לתבוע את זכויותיהן ולערער על המבנים הפטריארכליים המקיימים את האלימות.

מקור

Widiartana, G., Setyawan, V. P., & Anditya, A. W. (2025). Exploring restorative justice in domestic violence cases. Journal of Sustainable Development and Regulatory Issues, 3(3), 641–666.