הבהרת מושג המודל והצעת מודל אנליטי לעבודה קהילתית

מודל נועד לפשט את המציאות כדי לארגן ולהבהיר את הבנתנו את המצבים המורכבים בעבודה קהילתית. מודל טוב צריך לא רק לתאר אלא גם לאפשר חיזוי תוצאות של פעולות שונות. הדגם שהוצע מבוסס על שלושת המודלים המקוריים של רותמן, אך מרחיב אותם למסגרת אנליטית מורכבת יותר המיועדת להנחות אנשי מקצוע בזיהוי משתנים מרכזיים ובהתאמת גישת פעולה בהתאם לנסיבות קונקרטיות. המודל מארגן את הגישות לפי שני צירים: ציר ההעצמה (החלטות קהילתיות לעומת החלטות אליטיסטיות) וציר השינוי (שימור יציבות לעומת שינוי רדיקלי).

המאפיינים המרכזיים של מודלי רותמן

רותמן הציג שלושה מודלים מרכזיים להתערבות קהילתית: פיתוח קהילתי, תכנון חברתי ופעולה חברתית. הדגש המרכזי בעבודתו לא היה בתיאור של שלוש הגישות כשלעצמן, אלא בזיהוי משתנים שבעזרתם ניתן לנתח מצבים ולהתאים להם את המודל האפקטיבי ביותר. הגישה האנליטית שלו מדגישה את הצורך בגמישות ובהתאמה של אסטרטגיות לפי נסיבות, ולא בהיצמדות אידיאולוגית למודל מסוים. רותמן הדגיש כי הניתוח חייב להתבסס על מחויבות לצדק חברתי, גם כאשר הגישה היא רציונלית או "מתכננת".

הפיתוחים המאוחרים והרחבת המודלים

חוקרים מאוחרים יותר, כמו וייל וגמבל, הציעו הרחבות למודל המקורי, כולל שמונה דגמים חדשים שמתבססים על ניתוח של הפרקטיקה בשטח. הדגמים החדשים מדגישים סוגים שונים של קהילות (גיאוגרפיות, פונקציונליות), מטרות משתנות (למשל קידום צדק חברתי, העצמה כלכלית), רמות שונות של מעורבות הקהילה וסוגי שותפויות שונים. יחד עם זאת, גם המודלים הללו נוטים להחמיץ את הפשטות האנליטית של עבודתו של רותמן, הנחוצה כל כך לעובדים בשטח.

חשיבות משתנים מרכזיים לניתוח מצב

במוקד הגישה החדשה מוצעים ארבעה משתנים יסודיים שיש לנתח בכל מצב קהילתי:

1. יחסי הקהילה עם מבני הכוח הסובבים אותה: כולל ניתוח הכוחות הפוליטיים והחברתיים המשפיעים על הקהילה.

2. נסיבות הקהילה: הרקע החברתי, המודעות הפוליטית, רמת ההתארגנות והעמדות הרווחות בקרב התושבים.

3. צרכים, בעיות וכוחות בקהילה: מהן החוזקות והמשאבים הזמינים.

4. הבסיס למעורבות העובדים: האם מדובר ביוזמה עצמאית, בשליחות ארגונית, או לפי דרישת הקהילה עצמה.

ניתוח של ארבעת המשתנים האלה מאפשר לזהות את היקף השינוי הרצוי, היתכנותו, התמיכה או ההתנגדות שהוא צפוי לעורר, וכן את רמת ההעצמה הקיימת בקהילה.

מודל ארבעת הרבעים

המודל החדש מבוסס על צומת של שני צירים מרכזיים:

• ציר השינוי: מייצג את מידת השינוי הנדרש. בקצה האחד שיפור שירותים ותיאום פעולות, ובקצה השני שינוי חברתי רדיקלי.

• ציר ההעצמה: מציג את מידת מעורבות הקהילה בתהליך קבלת ההחלטות, מהחלטות אליטיסטיות ועד להחלטות קהילתיות עצמאיות.

מהשילוב של שני הצירים מתקבלים ארבעה רבעים:

• רביע A: קידום מודעות ויכולות (CAP). עוסק בהעצמה קהילתית דרך פיתוח כישורים, חינוך קהילתי ותמיכה הדדית.

• רביע B: קידום שותפויות (PP). עוסק בשיתופי פעולה בין מוסדות לקהילה, תכנון משותף ויצירת קואליציות.

• רביע C: פעולה ישירה לא-אלימה (NDA). מייצג מחאה ישירה ושאיפה לשינוי מהותי בעמדות ומדיניות.

• רביע D: קמפיינים חברתיים (SC). ארגון קואליציות ומאבקים כלל-חברתיים לשינוי מדיניות דרך שיתוף פעולה עם בעלי השפעה.

גישות בימודליות ומעגל החוץ

יש חשיבות בזיהוי החפיפות האפשריות בין הרבעים, כלומר מצבים שבהם יש שילוב בין שני מודלים. לדוגמה, עבודה קהילתית עשויה להתחיל מקידום מודעות ולנוע לעבר פעולה ישירה. באופן דומה, קמפיינים חברתיים (D) עשויים להשתמש גם בפעולה ישירה (C) וגם בפעולה מוסדית. המודל מדגיש את האפשרות לעבור מגישה אחת לאחרת בהתאם לשלבי ההבשלה של הקהילה.

מקרה מבחן: תנועת השחורים בארה"ב

דוגמה היסטורית בולטת שממחישה את יעילות המודל היא הדוקטרינה של ג'יימס פורמן בסוף שנות השישים, שקראה לפעולה רדיקלית לשם פיצוי על עוולות כלפי קהילות שחורות. התארגנויות כמו BEDL ו-WRO ביצעו פעולה ישירה בכנסיות כדי לעורר תשומת לב ציבורית (רביע C), במקביל לבניית קואליציות לשינוי מדיניות (רביע D). השלב הבא היה משא ומתן, הכרה הדדית וכניסה לתהליכי שותפות (A ו-B), שהובילו לשינוי מערכתי.

יישום המודל בבריטניה

בעבודה הקהילתית בבריטניה נדרשה התאמה של המודל למבנים מקומיים. לדוגמה, מודל B של רותמן, שתיאר תכנון חברתי, התאים פחות למצב הבריטי, שבו עובדים קהילתיים אינם מזוהים עם עובדים סוציאליים. במקום זאת הוצע להמיר את מודל B ל"קידום שותפות" (PP), המדגיש את חשיבות הקשר עם רשויות מקומיות ומוסדות.

באותה מידה, מודל A הומר ל"קידום מודעות ויכולות" (CAP), שכן בניית כישורים והעלאת מודעות קהילתית מהווים שלב הכרחי לקראת שינוי. ההבחנה בין עבודה קהילתית תומכת לעומת פעולה ישירה התעמעמה, שכן פעולות רבות החלו בצעדים של קידום יכולות והבשילו לפעולה קונפליקטואלית.

דוגמה יישומית: פרויקט פמברוק סטריט

הקמת מועצת ניהול עצמאית לשכונת פמברוק הייתה מקרה קלאסי של עבודה לפי המודל. תחילה פנו התושבים לעזרה חיצונית לאחר שחוו הזנחה מהעירייה. בעזרת סוכנות לפיתוח קואופרטיבים, הם ניהלו מאבק להשגת שליטה בניהול הנכסים. המאבק כלל עבודה קהילתית של CAP, קידום שותפויות עם העירייה (PP), ואף נגע בעקרונות של שינוי מדיניות ארצית (SC), כשהניסיון שימש השראה לחקיקה לאומית.

הקשרים בין המודל לבין מודלים אחרים

המודל בן ארבעת הרבעים תואם גם את הסיווגים של וייל וגמבל, שמציעים שמונה דגמים של עבודה קהילתית. הדגמים השונים של וייל וגמבל (כמו עבודה קהילתית עם קהילות פונקציונליות, תכנון חברתי, קואליציות, תנועות חברתיות) ממוקמים לאורך הצירים לפי רמת ההשתתפות ורמת השינוי שהם דורשים. מודל ארבעת הרבעים מצליח להציע דרך לא רק למקם את הגישות האלה אלא גם להראות כיצד הן משתלבות ומתפתחות זו מתוך זו.

סיכום

המודל המעודכן בן ארבעת הרבעים, בצירוף המעגל החיצוני של גישות בימודליות, מציע מסגרת אנליטית פשוטה אך מקיפה לעובדים קהילתיים. הוא מאפשר לנתח את מצבה של הקהילה, לבחור גישה מתאימה, לחזות תוצאות אפשריות ולבנות אסטרטגיות משתנות לאורך זמן. הוא משקף את הדינמיקה הפנימית של תהליך השינוי החברתי והקהילתי, ומספק כלי יישומי גמיש לפעולה מודעת, מחויבת ואפקטיבית.

מקור

Jeffries, A. (1996). Modelling community work: An analytic framework for practice. Journal of Community Practice, 3(3-4), 101-125.‏