מבוא

המאמר עוסק במקומה של גולדה מאיר בתולדות התנועה הפועלת לנשים בארץ ישראל ובארצות הברית, ובאופן שבו דמותה משקפת את יחסי המתח בין מגדר, ציונות ופוליטיקה סוציאליסטית. להב מציגה כיצד ייסוד ארגון "נשות החלוץ" האמריקאי חשף שני דפוסים מובהקים בתנועת העבודה: מאבקן של הנשים לפרוץ את השלשלאות הפטריארכליות שהגבילו את תפקידן, ותלותה של הציונות הסוציאליסטית במימון אמריקאי. במוקד הדיון עומדת גולדה מאיר – האישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה מאז קום המדינה – שנעה בין נאמנותה לממסד הגברי לבין הבנה הולכת וגוברת של חשיבות המאבק לשוויון מגדרי.

ראשית הדרך: מועצת הפועלות והקמת נשות החלוץ

מועצת הפועלות נוסדה במקביל להסתדרות הכללית, אך בניגוד אליה נתקלה בהתנגדות חריפה מצד ההנהגה הגברית. בעוד הנשים ביקשו להקים מסגרת נפרדת שתענה על צורכי העובדות ותעודד את תודעתן, מנהיגי ההסתדרות טענו כי שוויון פורמלי מספיק ואין צורך בגוף מגדרי עצמאי. לאור מחסור בתמיכה כלכלית בארץ, פנו נשות המועצה לגיוס תרומות בארצות הברית, וכך נולד ארגון "נשות החלוץ". זה היה צעד מהפכני: נשים עובדות אמריקאיות ממעמד הפועלים חיזקו את אחיותיהן בארץ ישראל ויצרו רשת סולידריות בינלאומית, שהעניקה כוח פוליטי וכלכלי לנשים העבריות.

רחל ינאית בן-צבי מול גולדה מאיר: שתי דרכים לפעולה נשית

להב מציבה במרכז המאמר השוואה בין שתי דמויות מפתח – רחל ינאית בן-צבי, ממייסדות מועצת הפועלות, וגולדה מאיר, שעתידה להפוך למנהיגת המדינה. ינאית ראתה בשחרור האישה חלק אינטגרלי מהמפעל הלאומי, ודגלה באקטיביזם פמיניסטי ובהתארגנות נשית נפרדת. לעומתה, גולדה מאיר התייחסה בתחילה למאבק הנשי כאל משני ביחס למאבק הלאומי והסוציאליסטי. היא חלקה את תפיסת העולם של מנהיגי ההסתדרות, ובמשך שנים דגלה באחדות המעמד העובד ולא בהפרדה מגדרית.

המאמר מתאר את היחסים המורכבים בין השתיים, על רקע מאבקים בתוך התנועה. בעוד ינאית התנגדה לניסיונות ההדרה של הנשים והזהירה מפני קיפאון פטריארכלי, גולדה נטתה לרצות את ההנהגה הגברית, ובכך סללה את דרכה אל עמדות כוח. להב מציינת כי גישתה של מאיר העניקה לה יתרון פוליטי אך גם סימנה את גבולות הפמיניזם שלה.

שליחותה של גולדה מאיר בארצות הברית והמפגש עם נשות החלוץ

שיאו של תהליך ההתפתחות המחשבתי של גולדה מאיר התרחש בעת שליחותה לארצות הברית כנציגת מועצת הפועלות ונשות החלוץ. שם נחשפה מקרוב לפעילות הארגון האמריקאי, שהונהג ברוח פמיניסטית יותר מאשר בארץ. החוויה בארצות הברית חוללה בה שינוי: היא נאלצה להתמודד עם הטענות של נשות החלוץ כי בישראל מקטינים את ערך תרומתן של נשים וכי נדרשת מדיניות שוויונית אמיתית. להב מצביעה על כך שבשליחות זו התחולל מהפך בתודעתה של גולדה.

בעקבות ביקורה פרסמה מאיר מאמר בעיתון "דבר", שבו הכירה בצדקת טענותיהן של נשות החלוץ ובחוכמת המדיניות שלהן. היא הודתה שהמאבק לשוויון הוא הכרחי לבניית חברה מוסרית וצודקת. עם זאת, להב מדגישה כי אף שהפנימה את צדקת המאבק הנשי, גולדה לא הפכה לפעילה פמיניסטית. היא בחרה להמשיך לפעול במסגרת הממסד הגברי, דבר שסייע לה בהמשך לעלות בסולם הפוליטי של תנועת העבודה.

נאמנותה לפטריארכיה והשלכותיה הפוליטיות

המאמר מעלה את השאלה מדוע גולדה מאיר, חרף הבנתה את חשיבות המאבק המגדרי, נותרה נאמנה למבנה הפטריארכלי. להב טוענת כי מדובר בבחירה מודעת: מאיר הבינה שמאבק חזיתי עלול לחסום את דרכה לצמרת הפוליטית. היא העדיפה לפעול "מבפנים" ולשמר את תמיכת ההנהגה הגברית. בכך, טוענת להב, היא איפשרה לעצמה להפוך לדמות מרכזית בתנועה – ולימים לראש ממשלת ישראל, האישה הראשונה והיחידה שכיהנה בתפקיד זה מאז קום המדינה.

הבחירה הזו נבעה גם ממגבלות הזמן והמקום: החברה הארץ-ישראלית של שנות השלושים והארבעים הייתה גברית במובהק, והפמיניזם נתפס בה כאיום על אחדות הלאום. גולדה שילבה פרגמטיות פוליטית עם נאמנות אידיאולוגית לציונות הסוציאליסטית, תוך ויתור על חזון שוויון מגדרי מלא.

בין "האישה היהודייה החדשה" לראש הממשלה

להב מתארת כיצד גולדה מאיר גילמה את דמות "האישה היהודייה החדשה" – עובדת, אם, מנהיגה – אך גם נשאה עמה את הסתירה שבין תפקידה הציבורי לבין זהותה המגדרית. היא התקדמה במוסדות ההסתדרות ובמפלגת מפא"י, ולבסוף נבחרה לראשות ממשלת ישראל לאחר מותו של לוי אשכול בשנת 1969. למרות מעמדה הבכיר, היא לא קידמה מדיניות פמיניסטית מובהקת, ואף נטתה לזלזל בתנועת הנשים הצעירה שעלתה בשנות השבעים. להב מפרשת זאת כהמשך לדפוס ההיסטורי שבו נשים פורצות דרך נאלצות להתרחק מהמאבק המגדרי כדי להתקבל בממסד הגברי.

סיכום ומסקנות

פנינה להב מציגה את סיפור חייה של גולדה מאיר כחלון להבנת הקשרים בין מגדר, ציונות ופוליטיקה. היא טוענת כי מאיר לא הייתה פמיניסטית במובן האקטיביסטי, אך פועלה תרם במישרין לשינוי מצבן של נשים בישראל. נשות החלוץ, שייסדו תנועה בינלאומית של סולידריות נשית, הצליחו לממן ולהצדיק את קיומה של מועצת הפועלות וליצור מרחב שבו נשים יכלו לנהל חייהן באופן עצמאי.

להב מסכמת כי המאבק לשוויון מגדרי היה תמיד חלק אינהרנטי במפעל הציוני, גם אם נדחק לשוליים על ידי ההנהגה הגברית. גולדה מאיר, האישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה מאז קום המדינה, מהווה דמות מורכבת המשלבת שאיפה לצדק חברתי עם ריאליזם פוליטי. דרכה ממחישה את הדילמה בין נאמנות לאידיאלים של שוויון לבין הצורך להשתלב במבנה הכוח הקיים.

בכך, המאמר אינו רק ביוגרפיה של אישה אחת אלא תיעוד של מאבק רחב יותר – מאבקה של האישה היהודייה להשתחרר מתכתיבי החברה הפטריארכלית ולהפוך לשותפה שווה בבניין האומה. להב רואה בפרשת גולדה מאיר ובקשריה עם נשות החלוץ "פרק גדול בתולדות האישה היהודייה" – סיפור של אמונה, התמדה ופשרה בין חזון לבין מציאות

חשיבות המאמר

חשיבותו של המאמר טמונה בכך שהוא מציע קריאה מחודשת בדמותה ההיסטורית של גולדה מאיר מנקודת מבט מגדרית, וממקם אותה בתוך ההקשר הרחב של התפתחות התנועה הפמיניסטית הציונית. פנינה להב חושפת רובד שנזנח לעיתים במחקר ההיסטורי – האופן שבו נשים כמו מאיר, רחל ינאית בן-צבי ונשות החלוץ עיצבו את היישוב ואת מדינת ישראל תוך מאבק מתמיד על מקומן במרחב הציבורי. המאמר מדגיש כי מאיר, על אף שלא ראתה עצמה פמיניסטית, הייתה חלק בלתי נפרד מהמאבק לשוויון מגדרי, ודרכה מאפשרת להבין כיצד נשים הצליחו לפעול במערכת פוליטית גברית ועדיין להשפיע על עיצוב החברה. מעבר לכך, המאמר מדגים כיצד יחסי הכוח בין מגדר, אידיאולוגיה ולאומיות עיצבו את דמותה של ההנהגה הישראלית לדורותיה, ובכך הוא מהווה תרומה משמעותית להבנת ההיסטוריה החברתית והפוליטית של מדינת ישראל מנקודת מבט מגדרית ובין-לאומית גם יחד. המאמר מצוין לכתיבת עבודות אקדמיות על גולדה מאיר.

מקור

Lahav, P. (2018). “A Great Episode in the History of Jewish Womanhood”: Golda Meir, the Women Workers' Council, Pioneer Women, and the Struggle for Gender Equality. Israel Studies, 23(1), 1-25.‏