רקע חברתי־פוליטי ויוזמת החינוך הדו־לשוני

חינוך דו־לשוני בישראל התפתח על רקע הסכסוך המתמשך בין יהודים לפלסטינים. מאז קום המדינה ב־1948, האוכלוסייה הפלסטינית בישראל סובלת מהדרה ממוסדת, ייצוג פוליטי מצומצם ותשתיות מוחלשות, לרבות במערכת החינוך. מולה עומדת מערכת החינוך היהודית שנהנית ממשאבים, יוזמות פדגוגיות מתקדמות ומעורבות הורים גבוהה יותר.

על רקע זה, הוקמה ב־1997 יוזמה של חינוך דו־לשוני, שמטרתה לקדם סביבות חינוכיות שוויוניות, שבהן יפעלו מורים יהודים ופלסטינים יחד, ושפות ההוראה יהיו עברית וערבית. יוזמה זו שואפת לחנך ילדים להכרה וכבוד הדדיים, לצד נאמנות למורשתם התרבותית. עד לשנת 2006 פעלו ארבעה בתי ספר כאלו בישראל, שבהם למדו מעל 850 תלמידים.

פרספקטיבות תיאורטיות על מעורבות ובחירת הורים

בחירת ההורים במוסד חינוכי לילדיהם אינה אקראית. מדובר בבחירה המבטאת העצמה הורית והכרה בזכותם להשפיע על מסלול החינוך של ילדיהם. המחקר התיאורטי מזהה ארבעה ממדים עיקריים לבחירת ההורים: דמוקרטיה, אחריותיות, זכות צרכנית ומנוף להעלאת רמת החינוך.

בהקשר הישראלי, הבחירה בבתי ספר דו־לשוניים משקפת החלטה חינוכית אידיאולוגית עבור חלק מההורים, בעוד שאצל אחרים מדובר בבחירה פרגמטית למען עתיד ילדיהם. המעורבות ההורית משתנה לפי רקע חברתי, תרבותי וכלכלי. התרבות הפלסטינית בישראל מאופיינת בקולקטיביזם, היררכיה וסמכותיות, בעוד שהחברה היהודית יותר אינדיבידואליסטית ומעודדת יוזמה אישית וחופש ביטוי.

מתודולוגיה

המחקר התבסס על ראיונות עומק באורך שעתיים עם 12 הורים פעילים (6 יהודים ו־6 פלסטינים), שבחרו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הדו־לשוניים. כל המרואיינים היו בעלי השכלה אקדמית והשתייכו למעמד סוציו־אקונומי בינוני־גבוה. הריאיונות נותחו לפי מתודולוגיה איכותנית שאפשרה זיהוי תשעה נושאים מרכזיים: רקע אישי ואידיאולוגי, מניעי הבחירה בבית הספר, הצלחת בית הספר, חששות, תגובות המשפחה והחברה, קשרי חברות, יתרונות הלימוד בבית הספר, השפעת הלימודים על המשפחה, והתמודדות עם נושאי זהות ולאומיות.

רקע אישי ואידיאולוגי

הורים משתי הקבוצות תיארו את חייהם כשלווים יחסית, ללא חוויות טראומטיות ישירות מהסכסוך. עם זאת, הם הכירו בהבדלים תרבותיים מובהקים. פלסטינים תיארו את סגנון ההוראה המסורתי והמורה הסמכותי כמאפיינים תרבותיים, בעוד שיהודים ציינו מאפיינים כמו פתיחות וביקורתיות כלפי הילדים כערכים יהודיים. שני הצדדים הביעו עמדות "ליברליות" כלפי הסכסוך, אם כי בעמדות מסורתיות: הפלסטינים קיוו לשוויון זכויות, והיהודים קראו להכרה במדינה כיהודית ודמוקרטית.

הבחירה בבית הספר הדו־לשוני

הורים פלסטינים הדגישו את היעדר חלופות חינוכיות ראויות עבור ילדיהם ואת חשיבות הסביבה הרב־תרבותית שתשפר את ידיעת העברית ותפתח אפשרויות עתידיות. הם ראו בבית הספר הזדמנות להגשמת חלום של דו־קיום.

הורים יהודים, לעומת זאת, הדגישו סיבות אידיאולוגיות יותר: סקרנות, רצון לתמוך בדו־קיום, וחיפוש אחר מסגרות חינוך חלופיות. הם לא ייחסו משקל לבילינגואליות, ולעיתים אף תיארו את הבחירה של הפלסטינים כפרגמטית בלבד, ולא אידיאולוגית.

הצלחת בתי הספר

הורים משני הצדדים הביעו שביעות רצון כללית, אך נקודת המבט שלהם הייתה שונה. פלסטינים הדגישו את האקלים הרב־תרבותי ואת תחושת השייכות, אך הביעו אכזבה מרמת הדרישות האקדמיות הנמוכה, היעדר ספרי לימוד, ותסכול מהיעדר אתגר אינטלקטואלי.

יהודים, מנגד, לא ראו צורך בהישגים לימודיים גבוהים בבית הספר היסודי, והתמקדו באקלים החברתי החיובי. עם זאת, חלקם הביעו ביקורת על נושאי משמעת והרגישו שהדגש על דו־לשוניות בא על חשבון איכות ההוראה.

חששות וספקות

הורים פלסטינים הביעו חשש מהיטמעות תרבותית והיחלשות ידיעת השפה הערבית, במיוחד הכתובה. היו גם ביטויים של חרדה מאובדן זהות.

יהודים הביעו ספקות אם החלטתם הייתה מונעת מאידיאולוגיה על חשבון טובת הילד, ואף חששו מתיוג חברתי של הילד כ"מחבב ערבים".

תגובות מהמשפחה והחברה

הורים פלסטינים דיווחו על תמיכה גאה מהמשפחה והסביבה. אצל היהודים היו גם תגובות חיוביות, אך עם גוון של הקרבה אישית למען ערכים. התחושה הייתה שילדיהם "מוקרבים" עבור אידיאולוגיה.

קשרי חברות

במסגרת בית הספר קיימת אינטראקציה חיובית בין קבוצות הילדים. מחוץ לבית הספר, מרבית הקשרים הם תוך קבוצתיים. ההורים ניסו להסביר את הפער, אך לא הביעו תסכול ממשי. הפלסטינים ראו בכך שיקוף של המציאות החברתית בישראל, והיהודים האשימו את הפלסטינים באי־התחייבות לאירועים חברתיים.

יתרונות הלימודים בבית הספר

כולם הביעו שביעות רצון, אך אצל ההורים הפלסטינים בלטה הערכה עמוקה יותר. הם ראו בבתי הספר מקום שמאפשר לילדים לפתח ביטחון עצמי, ללמוד להכיר את "האחר" ואף את "האויב", ולהשתלב טוב יותר בעתיד בחברה הישראלית. היהודים ציינו אקלים נעים ומעורבות גבוהה של צוות ההוראה.

השפעת הלימודים על המשפחות

הורים פלסטינים דיווחו על חשיפה לתרבות היהודית, עניין בלימוד השפה והספרות העברית, והרחבת אופקים תרבותיים. יהודים הביעו תסכול מכך שהתמודדו עם נרטיבים לאומיים מנוגדים שלא ניתן לגשר עליהם, דבר שגרם להם לתחושת אי־נוחות או פקפוק בצדקת הבחירה.

זהות וימי זיכרון לאומיים

פלסטינים הביעו הערכה רבה לכך שהנרטיב ההיסטורי שלהם מקבל הכרה מסוימת בבתי הספר. עבורם, מדובר בניסיון ייחודי להשמיע קול מודר ולחזק זהות לאומית. אצל היהודים נרשמה תחושת איום פוטנציאלי, במיוחד כאשר הילדים חוזרים עם מסרים ביקורתיים על מדינת ישראל. עם זאת, הם לא שללו את הגישה ואף העריכו את מורכבותה.

מסקנות

בתי הספר הדו־לשוניים מציעים הזדמנויות ייחודיות לקידום רב־תרבותיות ושוויון, אך גם מעצימים את המתח הקיים בין הקבוצות. ההורים הפלסטינים מבקשים חינוך טוב יותר, ולא בהכרח מהפכני. הם מקבלים את המוגבלות של המרחב הדו־לשוני כפשרה מחושבת. לעומתם, ההורים היהודים תומכים באידיאולוגיה, אך ברגע שמתגלה המורכבות, הם מתחילים לפקפק בבחירה.

הפערים העמוקים בין הקבוצות, למרות דמיון סוציו־אקונומי, מעידים על המשכיות אי־השוויון המבני. הבחירה בחינוך משותף אינה מספיקה לבדה כדי לגשר על פערים אלה. יש צורך בתשומת לב עמוקה להקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים והחברתיים שבהם פועלים בתי הספר הללו.

מקור

Bekerman, Z., & Tatar, M. (2009). Parental choice of schools and parents’ perceptions of multicultural and co‐existence education: the case of the Israeli Palestinian–Jewish bilingual primary schools. European Early Childhood Education Research Journal, 17(2), 171-185.‏