רקע והגדרות

המאמר נפתח בהצגת ההקשר הסקנדינבי, המאופיין ברמות מעורבות גבוהות של אבות בסוגיות הורות ובשוויון מגדרי. על אף שדנמרק דומה למדינות שכנות כיוון זה, היא כמעט אינה מיוצגת במחקר הבינלאומי בשל פרסום רוב העבודות בשפה הדנית. המאמר שואף למלא פער זה באמצעות סקירת ההתפתחויות בהורות משותפת, בחלוקת זמן הורות ובחוק הדני הקשור למשמורת.

הכותב מציין כי בדנמרק, ההורים נושאים באחריות משותפת גם במקרה של גירושין או פרידה. יחד עם זאת, מעורבות האבות לאחר גירושין נמוכה יותר מאשר בקרב משפחות לא-גרושות, וכך נוצרת סתירה בין השוויון המגדרי הכללי לבין התפיסות המשפטיות והמעשיות בתקופה שלאחר הפרידה.

שינויים בחלוקת העבודה במשפחה

המאמר מתאר שינוי משמעותי בחלוקת הזמן בין עבודה מחוץ לבית לעבודה במשק הבית ובטיפול בילדים. לאורך 60 השנים האחרונות גברו ההשקעה והמעורבות של גברים בטיפול בילדים ובניהול הבית. אחד ממקורות המידע המרכזיים הוא Bonke (2012), שמראה כי גברים בדנמרק הגדילו את חלקם בעבודות הבית מכ-10% בשנות ה-60 לכ-40% בשנים האחרונות. העלייה במעורבות הגברית הביאה להתקרבות גדולה יותר לחלוקת תפקידים שוויונית במשפחה.

שינויים לאחר גירושין

לאחר גירושין, נצפית ירידה במעורבות האבות בהשוואה למצב בחברה הכללית. אף על פי שהורים בדנמרק שומרים על אחריות משותפת, עדיין קיימת נטייה להפחתת זמן השהות של הילדים עם האב ביחס לשוויון המגדרי המאפיין את דנמרק. המאמר מראה כי בעוד במציאות הכללית אבות נוטלים חלק בשיעור של כ-40–45% בטיפול בילדיהם, לאחר גירושין נוכחותם יורדת לכ-30–35%. פער זה נתפס כמקור אי-שוויון מרכזי המשפיע על רווחת הילדים.

לשם הבהירות, המאמר מבדיל בין מודלים שונים של הורות משותפת, כאשר בדנמרק שיתוף הורי שווה מוגדר כחלוקה של לפחות 43% מן הזמן אצל כל הורה (כגון חלוקת 8–6 ימים).

החוק והנחיות רשמיות בדנמרק

המאמר מנתח את החוק הדני, הנחיות משרדיות והנחיות של גופים אחרים העוסקים בהכוונת הורים לאחר גירושין. מתברר כי על אף העלייה במעורבות האבות, ההנחיות הרשמיות נותרו במשך שנים שמרניות ומרובות הסתייגויות כלפי הורות משותפת. המלצות רשמיות רבות נטו להעדיף מגורים עיקריים אצל האם והקדישו פחות מקום להצגת יתרונות ההורות המשותפת.

המגמה להשתית הורות משותפת התרחשה בעיקר ביוזמת ההורים, ולא מתוך תכתיב חוקי מובהק. החוק וההנחיות הציבוריות אינם תומכים באופן מלא בהורות משותפת, ולעתים אף יוצרים חסמים. לפיכך, הכותב מסיק כי אם יש רצון פוליטי לקדם מעורבות שווה של אבות לאחר הגירושין, נדרשים עדכונים בחוק ובהנחיות המשרדיות.

ההשפעה של משמורת על רווחת הילדים

הסקירה מראה כי ברוב המקרים חלוקת זמן שוויונית בין ההורים תורמת לרווחת הילדים, לבריאותם הנפשית ולמערכת יחסים יציבה יותר עם כל אחד מההורים. מסקנות אלו עולות הן ממחקרים בינלאומיים והן ממחקרים דניים. עם זאת, במקרים מסוימים קיימת השפעה של גורמים נוספים, כגון גיל הילדים, איכות הקשר עם כל הורה, מצב חברתי-כלכלי, ורמת שיתוף הפעולה בין ההורים.

השפעת הקונפליקט בין ההורים

המאמר סוקר מחקרים העוסקים בהשפעת הקונפליקט בין ההורים לאחר גירושין. ממצאים רבים מראים כי מידת הקונפליקט משפיעה על התפקוד הרגשי של הילדים. אף על פי שיש מחקרים שטענו כי כאשר קונפליקט גבוה בין הורים, עדיפה חלוקת זמן שאינה שוויונית, המחבר טוען כי הספרות המחקרית לא מראה שהורות משותפת פוגעת בילדים במצב זה. ההנחה כי חלוקת זמן לא שוויונית עדיפה בהיעדר שיתוף פעולה אינה נתמכת במרבית העדויות.

השפעת מצב כלכלי, השכלה והקשר הורה-ילד

המאמר דן במשתנים שיש להם השפעה על האופן שבו הילדים מתמודדים עם גירושין. ממצאים מראים כי הקשר האישי של הילד עם כל הורה משפיע יותר מהיקף המדויק של הזמן. הכותב מציין כי בחלק מהמחקרים קשה לבודד השפעות סיבתיות, בשל כך שנדרשים מחקרים המתמקדים בהשוואת משתנים מבוקרים.

השפעת גיל הילדים

נושא משמעותי אחר הוא גיל הילדים בעת הגירושין. הדיון ממחקרי סקירה שונים אינו חד-משמעי לגבי ההשפעה של לינה אצל שני ההורים בגיל הרך. עם זאת, ממצאים מרמזים כי שהייה אצל שני ההורים אינה גורמת נזק בילדות המוקדמת, אם כי נדרשים מחקרים נוספים. הדעה השמרנית יותר של רשויות מסוימות בדנמרק מתבססת על סקירות מחקר המצומצמות בגודלן, ואינה מייצגת את כלל הראיות הקיימות.

סיבתיות

בשל חוסר אפשרות לערוך ניסויים מבוקרים, חוקרים השתמשו בשיטות עקיפות לבחינת סיבתיות. למשל, נמצא כי מעבר מגורים של אחד ההורים מביא לירידה בקשר הילד עם ההורה המרוחק ולפגיעה ברווחתו. השערת ה"ברירה העצמית" נבחנה גם היא, אולם ממצאים מצביעים על כך שברוב המקרים הסברים חלופיים אינם מבטלים את הקשר בין שיתוף הורי לרווחת הילד.

נקודת המבט של הילדים

במחקרים המתייחסים לקולות הילדים נמצא כי רבים מהם מביעים רצון לבלות זמן רב יותר עם אבותיהם לאחר הגירושין. הדבר מדגיש כי הרצון של הילדים אינו תמיד תואם את החלוקה המתקיימת בפועל.

מסמכי קונסנזוס וחוות דעת מומחים

המאמר מציג עמדות של מומחים, המביעים תמיכה רחבה בהורות משותפת במרבית המצבים. לעומת זאת, ההנחיות הרשמיות בדנמרק אינן מייצגות במלואן עמדות אלה. הפער מצביע על כך שקובעי מדיניות אימצו גישה שמרנית מדי לעומת מה שעולה מהמחקר.

דיון מסכם

המאמר מסכם כי קיימת מגמה חיובית של הורות משותפת בדנמרק, אולם זו מתפתחת בעיקר באופן רצוני מצד ההורים, ולא כתוצאה ממדיניות רשמית. ההנחיות והחוקים אינם תואמים את הידע המחקרי העדכני, אשר מצביע על כך שהורות משותפת לרוב מיטיבה עם הילדים. ההתפתחות ההיסטורית של גירושין היא תופעה חדשה יחסית בדנמרק, והכותב קורא לעדכון החוק וההנחיות, כך שישקפו טוב יותר את הממצאים המדעיים ואת רצונות הילדים עצמם.

חשיבות המאמר

המאמר חשוב משום שהוא נותן מענה לפער בידע המחקרי הבינלאומי בנוגע לדנמרק, מדינה המאופיינת ברמות גבוהות של שוויון מגדרי ומעורבות אבות בטיפול בילדים, אך כמעט ואינה מיוצגת בספרות בנושא הורות משותפת לאחר גירושין. באמצעות סקירה שיטתית של מחקרים, חוק, הנחיות מוסדיות ועמדות מומחים, המאמר מציג תמונה מקיפה של הפער הקיים בין הממצאים המחקריים התומכים בהורות משותפת לבין המסגרת המשפטית והמעשית המגבילה את יישומה. בכך הוא מדגיש את הפוטנציאל החיובי של הורות משותפת לרווחת ילדים, מבליט את חשיבות ההתאמה בין מדיניות למחקר, ומציע בסיס לדיון ציבורי ולשינוי מדיניות עתידי. המאמר מתאים לכתיבת עבודות אקדמיות על גירושין.

מקור

Sandberg, K. (2023). Shared parenting and father involvement after divorce in Denmark. Frontiers in Psychology, 14, 1223574.