מבוא

המאמר מציג מודל כלכלי המתאר כיצד נוצר דימוי עצמי חיובי בהערכות סובייקטיביות של יכולות יחסיות. הכותבים מצביעים על כך שאנשים נוטים לחשוב שהם טובים מהממוצע כמעט בכל תחום סובייקטיבי ורצוי חברתית. התופעה מזוהה כבר בכתביהם של פילוסופים קלאסיים דוגמת אדם סמית', והיא זוכה לתמיכה אמפירית רחבה במחקרי פסיכולוגיה מודרניים. בעבור אדם בעל עצמי עצמאי, דימוי עצמי חיובי כרוך בכך שהוא יתפוס עצמו כייחודי, וכטוב ומוצלח יותר מאחרים.

המאמר מבקש להציע הסבר רציונלי ופשוט לתופעה זו, שאינו נשען על הנחות בדבר עיבוד מידע לא רציונלי או הכנסת הערכה עצמית ישירות לפונקציית התועלת. לפי הכותבים, ניתן להבין את הדימוי העצמי החיובי כהשלכה טבעית של הדרך שבה אנשים מפתחים מיומנויות, תופסים את הערך היחסי של אותן מיומנויות, ומשווים את עצמם לאחרים.

המודל הכללי

המודל מניח אוכלוסייה גדולה של יחידים, שלכל אחד מהם מערך מיומנויות סופי ו"פרמטר טכנולוגיה" המייצג את דרך הערכת הכישורים. כלומר, לכל אדם יש תפיסה שונה ביחס לשאלה כיצד מתרגמים כישורים שונים ליכולת כוללת. יכולות נמדדות בעזרת פונקציה הממירה את וקטור המיומנויות לערך מסוג "יכולת". הערכה זו תלויה בטכנולוגיה האישית של האדם.

ההשוואה בין אנשים מתבצעת באופן אגוצנטרי: כל אדם מעריך את עצמו ואת האחרים בהתאם לפונקציית היכולת שלו עצמו. בשל כך, שני אנשים עשויים להעריך את אותה מיומנות באופן שונה ואף להגיע לדירוגים הפוכים של מי טוב ממי. ההבחנה בין כישורים לבין הדרך להעריכם מאפשרת חוסר הסכמה עקבי בייצור דימוי עצמי חיובי.

המושג "דימוי עצמי" מוגדר כיחס בין גודל האוכלוסייה שהאדם תופס כבעלת יכולת נמוכה ממנו לבין כלל האוכלוסייה. אוכלוסייה מפגינה דימוי עצמי חיובי אם חלק האנשים התופסים עצמם בעשירון/אחוזון עליון גבוה גדול מחלקם האובייקטיבי.

בחירת מיומנויות והשקעה

המודל מניח כי לכל אדם קיימת נקודת מוצא של "הכנסה" או משאבים אשר באמצעותם הוא יכול להשקיע בפיתוח מיומנויות שונות. בני אדם בוחרים את אופן ההשקעה כך שימקסם את יכולתם, כפי שהיא מוגדרת באמצעות פונקציית היכולת האישית שלהם. מכאן, הקצאת המשאבים שונה מאדם לאדם, בהתאם לתפיסות שונות של חשיבות המיומנויות.

כתוצאה מהשקעה רציונלית שונה, המיומנויות הסופיות של בני אדם יהיו מותאמות באופן מיטבי לטכנולוגיה האישית שלהם. אנשים נוטים להשקיע יותר במה שהם תופסים כמועיל יותר עבורם. היכולת הנגזרת מההשקעה בונה התאמה טבעית בין כישורים לבין תפיסת יכולת, מה שמוביל לכך שכמעט כל אדם יחשיב עצמו מעל הממוצע.

הוכחת קיומו של דימוי עצמי חיובי

המאמר מוכיח כי בהינתן שההכנסה הראשונית והטכנולוגיות מחולקות באוכלוסייה באופן בלתי תלוי, דימוי עצמי חיובי יופיע כתכונה יציבה. כל אדם ישווה עצמו לאחרים באמצעות הטכנולוגיה האישית שלו ויגלה שלפחות ביחס לאנשים בעלי פחות משאבים, היכולות שלו אינן פחותות. בנוסף, בשל התאמת המיומנויות להשקעות, כל אדם ייטה לחשוב שהוא ניצל את משאביו טוב מאחרים, וימקם עצמו גבוה בסולם היכולת.

המודל ה-CES

כדי לנתח השפעות משתנות, הכותבים מציגים דוגמה ספציפית באמצעות פונקציית CES להמרת מיומנויות ליכולת. בתרחיש זה, אדם מקצה את הכנסתו בין תחומי מיומנות כך שתפוקתו המרבית תתקבל בהתאם לפרמטרי החשיבות שהוא מייחס לכל מיומנות. פתרון הבעיה מוצג באופן מפורש, ובאמצעותו מראים המחברים כי ההשקעות יוצרות התאמה בין טכנולוגיה אישית לבחירת מיומנויות, דבר המוביל לדימוי עצמי חיובי נרחב.

עמימות, מספר מיומנויות ושונות טכנולוגית

המאמר בוחן כיצד רמת הדימוי העצמי החיובי מושפעת משלושה משתנים: ריבוי מיומנויות, שונות בהערכת המיומנויות ועמימות. ככל שיש יותר מיומנויות רלוונטיות, עולה מספר הדרכים שבהן שני אנשים עלולים להעריך שונה את מיומנויותיהם, וכך גובר הסיכוי שכל אדם ימצא דרך לראות עצמו טוב מאחרים. כאשר הערכת חשיבות המיומנויות משתנה באופן רחב באוכלוסייה, התרומה של מיומנות מסוימת להערכת היכולת הסופית אינה אחידה, מה שמוביל לעלייה בדימוי העצמי החיובי. עמימות, שיש בה אפשרויות פרשנות רבות, מאפשרת לכל אדם לייצר הגדרות שמתאימות ליתרונותיו.

קלות ביצוע המשימה

המאמר מצביע על כך שככל שהמשימה ניתנת לשליטה בידי האדם, כלומר ניתן להשקיע ולשפר בה בקלות, כך הדימוי העצמי החיובי גדל. היכולת להשפיע באמצעות השקעה מגבירה את הסיכוי שאדם יראה עצמו מעל הממוצע. פרק זה מקביל לממצאים ניסויים המראים שאנשים מפגינים דימוי עצמי חיובי יותר במשימות קלות ומוכרות לעומת משימות קשות.

תפיסת חשיבות המיומנויות

הכותבים מציינים כי אין זה מפתיע שאנשים נוטים לטעון שהמיומנויות שבהן הם חזקים הן המיומנויות החשובות. מכיוון שהם משקיעים בעיקר במה שהם מאמינים שיעניק תועלת והם משפרים את המיומנויות הללו, דפוס זה יוצר התאמה בין הערכת חשיבות המיומנויות לבין החזקתן בפועל. המודל מראה כי אנשים לא רק תופסים עצמם טובים יותר בכללות, אלא גם במסגרת מיומנות ספציפית, ובדרך כלל יבחרו להתמקד בהשוואה באותן מיומנויות שבהן יש להם יתרון.

הבדלים ביחס לקו בסיס אובייקטיבי

כאשר בוחנים דימוי עצמי ביחס לקו בסיס אובייקטיבי, למשל רמת הכנסה, המאמר מראה כי בעלי הכנסות נמוכות נוטים לגלות עלייה משמעותית יותר בדימוי העצמי שלהם ביחס למיקום האובייקטיבי שלהם, לעומת אנשים עשירים. מכאן עולה כי דימוי עצמי חיובי נוטה לגדול דווקא בקרב בעלי מקור כישורים או הכנסה נמוכים יותר בתחילה, משום שלפעולת ההשקעה יש אפקט גדול יותר על יכולתם הסובייקטיבית מאשר אצל בעלי יכולת גבוהה מראש.

ניבויים נוספים, מגבלות וסיכום

בהמשך המאמר מוצגים ניבויים נוספים שאפשר לבדוק אמפירית, ובהם מקרים שבהם עשויה להופיע תופעה של דימוי עצמי שלילי, למשל כאשר לאדם קיימת סתירה בין המיומנויות שלו לבין אופן הערכת המיומנויות. ייתכן גם מצב שבו אנשים אינם שולטים ביכולתם לפתח מיומנויות רלוונטיות, מה שמחזק את הסיכוי לדימוי עצמי נמוך.

בסיכום טוענים הכותבים כי ניתן לצמצם את תופעת הדימוי העצמי החיובי באמצעות מודל רציונלי פשוט, ואינו מחייב הנחות על עיבוד מידע מוטה. המאמר מצביע על כך שמאפייני הסביבה, כגון מספר המיומנויות, שונות בהערכתן, וקלות ההשקעה בהן, הם גורמים מרכזיים בקביעת מהות הדימוי העצמי.

חשיבות המאמר

למאמר חשיבות רבה משום שהוא מציע מסגרת תיאורטית רציונלית להבנת דימוי עצמי חיובי, תופעה נפוצה ומבוססת אמפירית אשר לרוב מוסברת באמצעות מנגנונים פסיכולוגיים שאינם רציונליים. המודל שמוצג בו מראה כיצד דימוי עצמי חיובי עשוי להופיע באופן טבעי מתוך בחירת השקעות במיומנויות ותפיסת חשיבותן, ללא הנחה מוקדמת של הטיה קוגניטיבית. באמצעות שילוב בין כלכלה, פסיכולוגיה וחקר העצמי, המאמר מספק גשר בין תחומי ידע שונים ומדגים כיצד יכולות, השקעה ותפיסה עצמית משולבות בתוך מנגנון אחד. בכך הוא מציע לא רק הסבר לממצאים קיימים, אלא גם ניבויים חדשים הניתנים לבחינה אמפירית, ומסייע להבין מתי ומדוע אנשים תופסים את עצמם כטובים מהממוצע, ומהן הסיבות להופעת דימוי עצמי נמוך במצבים מסוימים. המאמר מתאים לכתיבת עבודות אקדמיות על דימוי עצמי.

מקור

Santos-Pinto, L., & Sobel, J. (2005). A model of positive self-image in subjective assessments. American Economic Review, 95(5), 1386-1402.‏