מבוא

המאמר עוסק בבחינת מגמות של תסמיני דיכאון בגרמניה לאורך השנים 2002 עד 2017, תוך הבדלה בין שלושה גורמים אפשריים לשינויים: גיל, תקופה היסטורית ודור לידה. החוקרים מציינים כי דיכאון הוא תוצאה של אינטראקציות מורכבות בין גורמים אישיים וחברתיים, הכוללים סימפטומים רגשיים, קוגניטיביים וסומטיים. לדיכאון השפעה רחבה על בריאות הציבור, בין היתר משום שהוא מנבא מצבים בריאותיים חמורים כגון מחלות לב, ירידה קוגניטיבית, דמנציה ותמותה מוקדמת. בנוסף, הדיכאון מוביל לעתים לפרישה מוקדמת מהעבודה ולשחיקה תפקודית.

כחלק מהרקע התיאורטי, המאמר מציין במפורש כי דיכאון נחשב בדרך כלל כחוסר תפקוד או הפרעה נפשית, אך השכיחות שלו אינה עולה עם הגיל כפי שקורה בדמנציה והפרעות אורגניות אחרות. על כן, בחינת מגמות דיכאון בקרב אוכלוסייה בוגרת היא בעלת משמעות מיוחדת, שכן היא מאפשרת לבחון האם המגמות משקפות הזדקנות טבעית, שינויים חברתיים כלליים או אפקטים הייחודיים לדורות שונים.

לפי סקירת הספרות, ממצאים על מגמות בדיכאון אינם אחידים. מחקרים מסוימים בארצות הברית מצאו שינויים בולטים בין דורות, כאשר צעירים נוטים לדווח על יותר מצוקה נפשית; ואחרים לא מצאו דפוס ברור. בנוסף, מעט מחקרים באירופה בחנו את תופעת הדור כמנבא לשינוי בדיכאון, ולכן המאמר מבקש למלא פער זה.

שיטה

מדגם וכלים

הנתונים נלקחו מסקר ההזדקנות הגרמני (German Aging Survey), סקר ארצי המבוסס על מדגמים מייצגים של אזרחים גרמנים בני 40 ומעלה. החוקרים כללו נתונים מחמש נקודות זמן: 2002, 2008, 2011, 2014 ו-2017. גודל המדגם הכולל לאחר סינון ערכים חסרים עמד על 33,723 משתתפים.

תסמיני דיכאון נמדדו באמצעות גרסה מקוצרת בת 15 פריטים של CES-D, כלי אמין ובעל תוקף רחב במחקרי אפידמיולוגיה. נוסף לציון הכללי חושבו תתי-מדדים: השפעה שלילית, השפעה חיובית ותסמינים סומטיים.

ניתוח סטטיסטי

כדי לבודד את תרומת הגיל, התקופה ההיסטורית ודור הלידה, נעשה שימוש במודל רב-רמתי מסוג HAPC (Age-Period-Cohort). מודל זה מניח כי גיל הוא אפקט רציף מרכזי, ואילו תקופות ודורות מיוצגים כמשתנים מקובצים. בדרך זו ניתן לזהות האם שינויים בדיכאון נובעים מהזדקנות, מהקשרים היסטוריים משתנים או מתכונות המשותפות לבני אותו דור.

תוצאות

תיאור כללי

בממוצע, המשתתפים היו בני 64, כמחציתם נשים. הציון הכללי הממוצע לדיכאון היה נמוך יחסית (0.45 מתוך 3). לאורך השנים נראתה ירידה תיאורית מתונה בתסמיני הדיכאון.

אפקט הגיל

תסמיני דיכאון נטו לעלות עם הגיל, בעיקר לאחר גיל 65, אך העלייה הייתה מדורגת. תופעה זו תואמת מחקרים קודמים שמצאו כי הזדקנות עשויה להחמיר גורמים הקשורים לדיכאון כמו ירידה בבריאות, בדידות ואובדן.

אפקט התקופה

לאחר בקרה על גיל ודור לידה, נראתה ירידה קלה בתסמיני דיכאון לאורך זמן. תיתכן השפעה של שיפור שירותי בריאות הנפש, מודעות גוברת והנגשת טיפולים. ירידה זו לא הייתה גדולה דיה כדי להסביר את מגמות הדיכאון לבדן.

אפקט הדור

הממצא המרכזי והבולט ביותר הוא אפקט דורי בצורת U: דורות שנולדו בין 1930 ל-1950 דיווחו על פחות תסמיני דיכאון לעומת דורות מוקדמים ומאוחרים מהם. ובפרט, דורות שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה והלאה הראו עלייה ניכרת בתסמינים בהשוואה לדורות קודמים. הפער בין הדורות הגיע לכ-0.2 סטיות תקן, גודל אפקט דומה לפער המגדרי הידוע בדיכאון.

כאשר בחנו את תתי-הסימפטומים, נמצא כי האפקט הדורי היה חזק במיוחד בתחום הסימפטומים הסומטיים. אולם בתחום ההשפעה החיובית האפקט הדורי היה קטן מאוד. הממצאים היו דומים בקרב גברים ונשים, למעט הבדל קטן בתסמיני השפעה שלילית, שהיו בולטים יותר בנשים.

דיון

המחקר מצביע על כך ששינויים בדיכאון בגרמניה אינם מוסברים רק על ידי הזדקנות או תקופה היסטורית, אלא בעיקר על ידי אפקט דורי. העובדה שצעירים יותר חווים יותר תסמינים מדכאים מעוררת דאגה בריאותית ציבורית. היות שדיכאון נוטה להפוך למצב כרוני, דורות צעירים עלולים לשאת תסמינים אלה לאורך חייהם ולהציג שכיחות גבוהה יותר של בעיות נפשיות בעתיד.

המחקר מציע כמה הסברים אפשריים:
ראשית, ייתכן שצעירים חשופים יותר ללחץ מתמשך הקשור לסביבה מודרנית, כמו חוסר יציבות כלכלית, שימוש במדיה חברתית ובדידות חברתית. שנית, עלייה במחלות כרוניות בקרב דורות צעירים עלולה להוביל ליותר תסמינים סומטיים המיוחסים לדיכאון. שלישית, ייתכן שהגדרה תרבותית משתנה של "דיכאון" מובילה לכך שצעירים מדווחים יותר על סימפטומים דומים בהשוואה לדורות קודמים.

לצד זאת, אפקט התקופה מצביע על ירידה מסוימת בדיווח על דיכאון בעיקר בקרב מבוגרים, מה שעשוי להסביר מדוע מחקרים קודמים מצאו ירידה מתונה בתסמיני דיכאון לאורך זמן.

המחקר כולל מגבלות כגון היעדר נתונים על אוכלוסייה מוסדית, שימוש בנתוני דיווח עצמי בלבד ואי-יכולת לבודד סיבתיות.

מסקנות

המחקר מצביע על דפוס מובהק של עלייה בתסמיני דיכאון בקרב דורות שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה, במיוחד בתחום התסמינים הסומטיים. ממצאים אלה מדגישים צורך בחקר הסיבות לשינויים דורייים בדיכאון והתערבויות ממוקדות לדורות צעירים העלולים להימצא בסיכון גבוה יותר

חשיבות המאמר

המאמר חשוב משום שהוא מציג לראשונה ניתוח מקיף של מגמות דיכאון בגרמניה תוך בידול בין השפעות גיל, תקופה ודור לידה, ובכך מסייע להבין האם העלייה בתסמיני דיכאון נובעת מהזדקנות טבעית, מתנאים חברתיים משתנים או מהבדלים הייחודיים לדורות שונים. הממצא המרכזי של אפקט דורי מובהק, המציג עלייה בתסמיני דיכאון בקרב דורות צעירים יותר לעומת דורות קודמים, הוא בעל משמעות רחבה לבריאות הציבור. הוא מצביע על כך שהעתיד עשוי לכלול שיעורי דיכאון גבוהים יותר באוכלוסייה הבוגרת ככל שצעירים יזדקנו עם תסמינים קיימים. בכך, המחקר מדגיש את הצורך בהשקעת משאבים במניעה וטיפול המותאמים לדור הצעיר, לצד הרחבת הידע על גורמים חברתיים, סביבתיים ותרבותיים המסבירים מגמות אלה. המאמר מתאים לכתיבת עבודות אקדמיות על דיכאון.

מקור

Beller, J. (2022). Age-period-cohort analysis of depression trends: are depressive symptoms increasing across generations in Germany?. European Journal of Ageing, 19(4), 1493-1505.‏