מבוא

המאמר מציג סקירה רחבה של המאמצים הגלובליים להסדרת הבינה המלאכותית, על רקע האצת ההתפתחויות הטכנולוגיות והשפעתן על כלכלות, ממשל וחברה. לצד הפוטנציאל העצום של טכנולוגיות אלו לשפר שירותי בריאות, חינוך, צמצום עוני והתמודדות עם שינויי אקלים, מתחדדים גם הסיכונים: פגיעה בפרטיות, הטיות אלגוריתמיות, אבטלה וחוסר שוויון, איומים גיאו־פוליטיים עד כדי חשש מ"מעל־אינטליגנציה" העלולה לפעול באופן מנוגד לאינטרס האנושי. בעקבות מכתב שפורסם במאי 2023 ובו מאות מומחי AI הזהירו מפני סיכוני המעלה לרמת איום דומה למגפות ולנשק גרעיני, גברה הדחיפות בבניית מסגרות רגולטוריות מתאימות. המדיניות העולמית בנושא עדיין בראשיתה, ורק בשנים האחרונות מדינות החלו לגבש מסגרות אסטרטגיות פורמליות.

המאמר בוחן מודלים רגולטוריים במספר מדינות בעלות משקל בינלאומי – ארצות הברית, בריטניה, קנדה, סין, יפן, סינגפור, ישראל, הודו והאיחוד האירופי – וכן מאמצים של ארגונים בין־לאומיים כגון האו"ם, מועצת אירופה, קבוצת G7 וה־OECD.

האיחוד האירופי

האיחוד האירופי מהווה דוגמה בולטת למודל רגולטורי מקיף. בשנת 2024 נחקק ה־AI Act, התקן החוקי הראשון מסוגו בעולם המהווה מסגרת רוחבית ומחייבת. בדומה ל־GDPR, החוק מתבסס על גישת ניהול סיכונים ומחיל דרישות שונות בהתאם לרמת הסיכון. הוא אוסר על שימושים "בלתי־קבילים" כמו ניקוד חברתי ועל זיהוי ביומטרי לצרכי אכיפה, למעט חריגים. מערכות בינה מלאכותית בעלות סיכון גבוה נדרשות לעמידה בתקנים מחמירים, שקיפות, פיקוח ומנגנוני הגנת זכויות. החוק חל גם על מערכות רב־תכליתיות ומטרה מרכזית שלו היא יצירת תקינה אחידה באיחוד, חיזוק אמון הציבור ויצירת בסיס לתחרות בריאה.

ארצות הברית

בארה"ב אין חוק פדרלי כולל המסדיר את התחום. במקום זאת, נעשה שימוש במבנה רגולציה מבוזר: רשויות ממשלתיות מנחות מגזרים שונים, לצד רגולציה וולונטרית. צו נשיאותי מ־2023 מבקש לגבש מסגרת משילות כוללת סביב AI, תוך קידום בטיחות, אבטחת מידע, מניעת פגיעה בפרטיות והפחתת אפליה. הוא מבקש לייצר סטנדרטיזציה מדורגת, תוך עידוד חדשנות והובלה בין־לאומית.

בריטניה

בריטניה נוקטת גישה "קלילה" יחסית, המתבססת על עקרונות ולא על חקיקה מחייבת. היא מעניקה לרגולטורים מגזריים סמכויות פיתוח הנחיות ספציפיות במקום רגולציה מרכזית מחייבת. עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנות מגמות לכיוון מחייב יותר: ב־2024 הודיע המלך על כוונה לחוקק מנגנונים מחייבים שיתמקדו במודלים מתקדמים.

קנדה

קנדה מציעה מודל פדרלי עבור מערכות AI בעלות השפעה גבוהה במסגרת הצעת החוק AIDA (במסגרת הצעת חוק C-27). החוק עדיין בשלבי גיבוש ומותיר פרטים רבים להמשך עיצוב. העמדה השלטת היא הסדרה מדורגת, תוך חיזוק פרטיות והגנה על צרכנים.

סין

סין עוברת מהסדרה וולונטרית להסדרה ישירה. לצד חקיקה קודמת בנושאי סייבר ונתונים, בשנים האחרונות גובשו תקנות מחייבות למערכות המלצה, טכנולוגיות "סינתזה עמוקה" ומערכות generative AI. דגש מיוחד מושם על שמירה על ביטחון לאומי, שליטה ציבורית ומניעת מידע מטעה. המודל הסיני הוא מונחה־מדינה ושואף להתאים את פיתוח ה־AI לאינטרסים הלאומיים.

יפן

יפן מעגנת את רגולציית ה־AI בגישה אדפטיבית גמישה. מסמכי מדיניות שונים מייצרים עקרונות התנהלות הוגנת, בטוחה ושקופה. למרות היעדר חקיקה מחייבת, המדינה מגבשת חוקים ראשוניים שצפויים להחיל אחריות מוגברת על מפתחי מערכות generative AI.

סינגפור

סינגפור ביססה מסגרת התנהלות התנדבותית די מפותחת. ב־2024 פרסמה מסגרת מעודכנת לניהול generative AI, הכוללת עקרונות כמו אחריות, שקיפות, אבטחת מידע ושימוש לטובת החברה. המודל מאוזן ומבוסס על דיאלוג בין ממשל לתעשייה, לצד כללים מגזריים (כגון בריאות ופיננסים).

ישראל

המאמר מציג את גישת ישראל כגישת "חוק רך". הממשלה אימצה מסמך מדיניות ראשון ב־2023 המבסס שימוש בהנחיות אתיות לא מחייבות. ההסדרה נשענת על מנגנונים תקניים קיימים ועל עבודה בין־ארגונית, שמטרתם התאמה גמישה להתפתחויות עולמיות ולצרכים פנימיים. מתוך כך מדגישה המחברת כי בעידן הדיגיטלי, ישראל מתמודדת עם אתגרים רגולטוריים מורכבים הקשורים לפיתוח ולשימוש בבינה מלאכותית. עם זאת, המדינה שואפת לשמר הובלה טכנולוגית ותחרותיות, ולשלב עקרונות אתיים ברמה בינלאומית.

הודו

הודו מובילה מודל אסטרטגי גמיש השם דגש על חדשנות והנגשת טכנולוגיות AI לפיתוח חברתי־כלכלי. מדיניותה מכוונת לצמצם פערים, לשפר שירותי מדינה ולהתאים עצמה לצרכים תרבותיים ופוליטיים. היא מפרסמת הנחיות אתיות אך נמנעת מחקיקה מחייבת.

יוזמות בין־לאומיות

ארגונים בינלאומיים מגבשים מסגרות משותפות. האו"ם פרסם ב־2024 החלטה הקוראת לפיתוח AI באופן בטוח ושוויוני. מועצת אירופה אימצה אמנה בינלאומית ראשונה שעשויה להיות מחייבת למדינות רבות. ה־G7 מוביל את תהליך "הירושימה", הכולל עקרונות וקודים וולונטריים למערכות מתקדמות. ה־OECD קידם את "עקרונות ה־AI" המדגישים שקיפות, הוגנות ואחריות, שאומצו במדינות רבות.

מסקנות

המאמר מראה שלמרות התקדמות משמעותית, אין מודל אחיד להסדרת AI. האיחוד האירופי מוביל מודל מחייב ומבוסס זכויות. ארה"ב, בריטניה וישראל בוחרות בגישת חוק רך. סין מייצרת פיקוח הדוק. אחרים מעדיפים התאמה דינמית. בכל המקרים, ניכרת מגמת מעבר מהיעדר הסדרה למסגרות ברורות יותר. במקביל, ארגונים בין־לאומיים מעצבים שפה משותפת, אם כי פתרון עולמי אחיד רחוק

חשיבות המאמר

המאמר בעל חשיבות רבה משום שהוא מציג לראשונה תמונה רחבה ומרוכזת של הניסיונות הבולטים להסדיר את תחום הבינה המלאכותית ברחבי העולם, תוך בחינת הגישות, האינטרסים והאתגרים הייחודיים של כל מדינה וגוף בינלאומי. בעידן שבו טכנולוגיות AI משפיעות כמעט על כל תחומי החיים ומעלות דילמות מורכבות של פרטיות, זכויות אדם, ביטחון, תחרות וחדשנות, הצורך בהבנת מפת הרגולציה העולמית הופך למרכזי. המאמר מסייע ליצור בסיס ידע חיוני למקבלי החלטות, חוקרים וגופים תעשייתיים, הבוחנים כיצד ניתן לאזן בין פיתוח טכנולוגי מהיר לבין הגנה על אינטרס הציבור. הערך שלו טמון לא רק בריכוז נתוני מדיניות מגוונים, אלא גם בהצגת התפתחותן של מסגרות בינלאומיות ורב־לאומיות, ההולכות ומתעצבות ככל שהבינה המלאכותית מעצבת יותר ויותר את פני החברה הגלובלית. המאמר מתאים לכתיבת עבודות אקדמיות על בינה מלאכותית.

מקור

Davtyan, T. (2024). An Overview of Global Efforts Towards AI Regulation. Bulletin of Yerevan University C: Jurisprudence, 15(2 (41)), 158-174.‏