מבוא

בפסיכולוגיה של היחסים הבין־אישיים מתנהלים כיום דיונים רבים, וכל גישה בת זמננו מבקשת להסביר ולתאר את היחסים האלה בדרכה. עם זאת, כמה מושגים בתחום, ובהם אהבה, הבנה, אינטימיות, התקשרות ושייכות, עדיין עמומים ואינם מוגדרים בבירור. אחת התיאוריות המושכות והשלמות ביותר בתחום האהבה היא תיאוריית המשולש של רוברט סטרנברג, שאפשר לראות בה את התיאוריה המשפיעה והמקיפה ביותר בפסיכולוגיה של האהבה. היא נשענת על מחקרים נרחבים ושיטתיים, ומלבד רכיבי האהבה היא מציעה גם סיווג של סוגי אהבה.

סטרנברג ביקש להשתמש בעקרונות פסיכומטריים ובשיטות ניתוח סטטיסטיות מתקדמות כדי לזהות את רכיבי האהבה באמצעות ניתוח גורמים, ואף השתמש בניתוח גורמים מאשש כדי לבחון את התיאוריה שלו. בעקבותיו התפתחה מגמה פסיכומטרית שביקשה לפתח כלי שלם יותר למדידת מבנה האהבה ולתיקופו על פי גישתו. לפי סטרנברג, לאהבה שלושה רכיבים עיקריים: אינטימיות, שהיא הרכיב הרגשי; תשוקה, שהיא הרכיב המניעי; והחלטה/מחויבות, שהיא הרכיב הקוגניטיבי. הרכיבים משתלבים זה בזה בדרכים שונות ויוצרים שמונה סוגי אהבה. סטרנברג הציב אותם בשלושת קודקודיו של משולש, ותיאר את טבע האהבה ואת קשריה למיניות ולהתנהגות על פי עוצמתו של כל רכיב והיחסים בין הרכיבים.

לפי גישה זו, הקשר הגרוע ביותר הוא קשר שבו האינטימיות, התשוקה והמחויבות חלשות: אין בו אהבה והוא אינו יציב. כששלושת הרכיבים קיימים, האהבה גלויה, הקשר האוהב קבוע ויציב ואין בו כישלון רומנטי. אמנם קשה לראות בסוג האהבה דבר קבוע, אבל לפי מחקרים מוסמכים האהבה נשארת יציבה במידה מסוימת, וברוב המקרים אינה משתנה אלא אם בני הזוג מנסים ברצינות לשנות אותה. ניסיון כזה של צד אחד בלבד עקר, ושינוי מחייב את שני הצדדים.

בניגוד לרוב התיאוריות שקדמו לה, תיאוריית המשולש מציעה יותר מסוג אחד או שניים של אהבה ומאפשרת להבין את האהבה כתופעה רב־ממדית, ויש לה גם שימושים מעשיים. מדידת שלושת הרכיבים מאפשרת לקבוע את סוג הקשר הרומנטי של כל זוג, וניתוח ההבדלים בין סוגי האהבה של שני בני הזוג מראה בדיוק, אם הם מעוניינים להמשיך את הקשר, אילו תחומים זקוקים לתיקון. התיאוריה יכולה להסביר את שביעות הרצון מן הקשר הרומנטי ולשמש מודל יישומי בייעוץ זוגי, בטיפול משפחתי ובייעוץ לקראת נישואים, והתאמת שלושת רכיבי האהבה בין בני הזוג בייעוץ יכולה לתרום לקשר רומנטי ולהבנה הדדית רבה יותר.

רוב המחקרים על יחסים בין־אישיים נערכו בארצות המערב, בעלות התרבות האינדיבידואליסטית, ומעט תשומת לב הוקדשה לארצות המזרח ולתרבויות קולקטיביסטיות. לכן יש צורך לתקנן את השאלון בחברה האיראנית ולבחון את מהימנותו ואת תוקפו, כדי שאפשר יהיה להשתמש בו בייעוץ. לשם כך נבחנו המדדים הפסיכומטריים של סולם האהבה של סטרנברג בקרב גברים ונשים נשואים בחברה האיראנית.

שיטה

נעשה שימוש במערך מתאמי ובניתוח גורמים, הן מגשש והן מאשש, כדי לבחון את מבנה הנתונים בהינתן הנחות מוקדמות על גורמי השאלון. המדגם כלל 200 משתתפים, 100 גברים ו-100 נשים, שנבחרו בדגימה מרובדת ממרכזי ייעוץ בעיר משהד בשנת 2015: מתוך מרכזי הייעוץ בעיר נבחרו ארבעה, ובכל אחד מהם רואיינו גברים ונשים ומילאו את השאלון. המשתתפים היו גברים ונשים שהשתתפו בשיעורי הכנה לנישואים ובשיעורי חינוך משפחתי.

כלי המדידה היה שאלון משולש האהבה של סטרנברג, הכולל 45 פריטים, וכל פריט מדורג בסולם של 1 עד 9. חמשת עשר הפריטים הראשונים מודדים אינטימיות, חמשת עשר הבאים מודדים תשוקה וחמשת עשר האחרונים מודדים מחויבות. סכום הציונים בכל קבוצה של חמישה עשר פריטים מלמד על רמתו של המשיב באותו רכיב. במחקר איראני קודם נמצאה לשאלון מהימנות גבוהה (אלפא של קרונבך 0.92), והמתאמים בין שלושת הרכיבים לציון הכולל היו 0.66 לאינטימיות, 0.92 לתשוקה ו-0.77 למחויבות. הנתונים נותחו בניתוח גורמים.

ממצאים

הממוצעים בשלושת תתי־הסולמות היו קרובים זה לזה: 3.74 באינטימיות, 3.05 בתשוקה ו-3.34 במחויבות, וסטיות התקן היו 0.7, 0.58 ו-0.75 בהתאמה. מכאן שנטייתם של הגברים והנשים לשלושת הרכיבים דומה למדי, אבל הם נוטים יותר לאינטימיות ופחות לתשוקה. ערכי הצידוד והגבנוניות של שלושת המשתנים נעו בין מינוס 2 לפלוס 2, ולכן התפלגות הציונים נורמלית.

כדי לבחון את הלימות המדגם ואת ההשערה שאין די מתאם בין המשתנים, נעשה שימוש במדד קייזר-מאייר-אולקין להלימות המדגם ובמבחן הספריות של ברטלט. ערך המדד היה 0.857, והוא מלמד שהנתונים מתאימים לניתוח רכיבים ראשיים. גם מבחן ברטלט (5522.094) היה מובהק (רמת מובהקות מדווחת 0.000), כלומר יש מתאם מספיק בין המשתנים, וההשערה שאין די מתאם ביניהם נדחתה.

ניתוח הגורמים המגשש, ברוטציה אלכסונית, זיהה שלושה גורמים: אינטימיות, תשוקה ומחויבות, בני חמישה עשר פריטים כל אחד. לפני הרוטציה היו הערכים העצמיים של הגורמים 12.952, 4.246 ו-2.681, והם הסבירו 28.782%, 9.434% ו-5.958% מהשונות, יחד 44.175%. אחרי הרוטציה היו הערכים העצמיים 4.549, 4.034 ו-3.590 (יחד 12.173). לפי אמת מידה מקובלת, פתרון חזק צריך להסביר לפחות 50% מהשונות, ושלושת הרכיבים הראשונים של הסולם הסבירו כ-44% משונות האהבה. הרוויה של השאלון בשלושה גורמים מצביעה על גורם חשוב מאוד אחד, שחלקו בשונות הכוללת גדול יותר, ועל גורמים מפורטים יותר לצדו.

ניתוח הגורמים המאשש הראה שהמודל התלת־גורמי מתאים לנתונים. ערך החי בריבוע היה 1522.079 עם 521 דרגות חופש, ויחס החי בריבוע לדרגות החופש היה קטן מ-3, כלומר יש התאמה בין המודל המשוער למודל המדידה. מדד טיב ההתאמה (GFI) היה 0.93, מדד ההתאמה ההשוואתי (CFI) 0.91, מדד טיב ההתאמה המתוקן 0.85, שורש ממוצע ריבועי השאריות 0.07 ושורש ממוצע ריבועי טעות הקירוב (RMSEA) 0.08. בתרשים המודל נמצאו מתאמים של 0.70, 0.56 ו-0.57 בין הגורמים.

מהימנות הסולם ותתי־הסולמות נבדקה באמצעות אלפא של קרונבך. למחויבות הייתה המהימנות הגבוהה ביותר (0.911), אחריה לתשוקה (0.875) ולאינטימיות (0.867), ומהימנות הסולם כולו, בן 45 הפריטים, הייתה 0.935. הסולם כולו ותתי־הסולמות שלו מהימנים אפוא במידה גבוהה.

דיון ומסקנות

אהבה מעניינת אנשים רבים, אבל במשך עשורים לא נערך עליה מחקר פסיכולוגי ראוי, ומחקר על אהבה ועל קשרי אהבה יכול לתרום לפתרון בעיות רבות. בעבר נראה שחקר האהבה סותר מעצם טבעו את הכימות: התיאוריות הקליניות הראשונות לא היו כמותיות, ורבים חשו שאהבה ומדידה אינן מתיישבות זו עם זו. על אף המגבלות של מחקרי שאלונים, הממצאים האמפיריים על הסולם המבוסס על תיאוריית המשולש מעודדים באשר לתוקף הפנימי והחיצוני של התיאוריה.

כל פריטי תתי־הסולמות של אינטימיות, תשוקה ומחויבות נטענו על הממדים שלהם. רק פריטים 21 ו-22 של התשוקה הראו טעינה חזקה יחסית גם על סולם המחויבות, ושאר הטעינות היו טובות. לפי אמות מידה מקובלות, טעינה של 0.70 נחשבת מצוינת, 0.63 טובה מאוד, 0.55 טובה ו-0.32 חלשה. המבנה שהתקבל אישש את מבנה השאלון ואת תוקפו, וההשערה אוששה ברמת ביטחון של 99%. שורש ממוצע ריבועי טעות הקירוב צריך להיות קטן מ-0.1 (ערך קטן מ-0.05 נחשב טוב, ו-0.08 נחשב הולם), והערך שהתקבל, 0.08, מעיד על התאמה. גם מדד טיב ההתאמה ומדד ההתאמה ההשוואתי צריכים לעלות על 0.9, וכך אכן היה. המודל המשוער מתאים אפוא לנתונים, והמבנה התלת־גורמי של הסולם אושש.

כשסטרנברג הציג לראשונה את התיאוריה, הוא הביא נתונים ברורים לתמיכה בה, אבל היבטיה השונים לא נמדדו ולא נבחנו בכלי מדידה. הנתונים שנאספו בכלי המבוסס על התיאוריה תומכים בה ככלל. גם נתונים שנאספו על התיאוריות הסמויות של אנשים על אהבה תומכים בתיאוריה, אם כי תפקידה של המחויבות בתיאוריות הסמויות ברור פחות מזה של שני הרכיבים האחרים. מאז העבודות המוקדמות על מדידת אהבה בשנות השבעים הוצעו כמה תיאוריות בתחום, אבל רק מעטות מהן נבחנו ישירות.

מקדמי אלפא של קרונבך מראים שלכלי יש עקביות פנימית ומהימנות מקובלות בכל תתי־הסולמות: 0.86 באינטימיות, 0.87 בתשוקה, 0.91 במחויבות ו-0.93 בסולם כולו. מכאן שסולם משולש האהבה של סטרנברג מהימן ועקבי במדגם איראני. הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים איראניים ומחקרים מארצות אחרות שמצאו שהסולם תקף ומהימן, ומוכיחים שסולם משולש האהבה בקרב זוגות אינו מבנה חד־ממדי אלא כלי המודד כמה מבנים בו בזמן. בזכות מהימנותו ותוקפו הגבוהים אפשר להשתמש בשאלון במרכזי ייעוץ, במחקר ובעבודה עם משפחות.

מקור

Askarpour, A., & Mohammadipour, M. (2016). Psychometric properties of Sternberg love scale. Journal of Fundamental and Applied Sciences, 8(4S), 2036–2047.