מבוא

ספרות היא צורה ותוצר של אמנות יוצרת, שמושאיה הם האדם והחיים והאמצעי שלה הוא הלשון. ללשון של יצירה ספרותית יש משמעות סמויה וערך אסתטי, ולכן על הסופר לעבד אותה בקפידה, כדי להפיק יצירה יפה שתיתן מענה לצורך האנושי ביופי. הספרות היא גם יצירה בדיונית, ההופכת את המציאות לטקסט: היא מציגה במילים עולם שאינו העולם הממשי, אלא עולם שיכול היה להתקיים.

יצירות ספרות מציגות בעיות אנושיות, שהסופר מבין לעומקן ומבטא מחדש באמצעי הבדיון, בהתאם להשקפותיו. עולם הבדיון פתוח לאפשרויות רבות, אך אינו מנותק מאירועים שהסופר חווה במישרין או בעקיפין, ודרכו הוא מבקש שהקורא יכיר את הרעיונות, המסרים, הרגשות והלקחים הגלומים ביצירה. יוצר הספרות הוא חלק מהחברה, והוא הופך את בעיות חייו ואת בעיות החברה לחומר ליצירה משמעותית, מתובלת בדמיון, שכן הספרות משקפת את חייו של אדם או של חברה.

אחת הסוגות הספרותיות היא הרומן, יצירה דמיונית הנשענת על מודעות ועל אחריות יצירתית כיצירת אמנות. כל רומן עוסק במידה זו או אחרת בחיי האדם, ורבים נמשכים לרומנים המספרים סיפור אהבה, בין שזו אהבה לאל, להורים או לבן הזוג. כזה הוא הרומן "שחר מפציע" של סטפני מאייר, שיש בו יסודות רומנטיים רבים ודמויות שסיפור אהבתן ראוי לעיון. האהבה היא נושא האהוב על צעירים ומבוגרים כאחד, מהשירה ועד הרכילות, והוא גם נושא פופולרי בספרות המדעית. על רקע זה נותח סגנון האהבה של דמויות הרומן לפי תיאוריית המשולש של האהבה של רוברט סטרנברג, שלפיה לאהבה שלושה רכיבים עיקריים: תשוקה, אינטימיות ומחויבות.

שיטה

הניתוח נערך בשיטה איכותנית תיאורית, המתמקדת במשמעויות, בהגדרות, במושגים, במאפיינים ובתיאור של תופעות. מקורות הנתונים היו שניים: הנתונים הראשוניים נלקחו מהרומן עצמו, והנתונים המשניים ממאמרים בכתבי עת על סגנונות אהבה ועל תיאוריית המשולש של סטרנברג. הרומן נקרא כמה פעמים, כדי להכיר היטב את הדמויות ואת סיפורי האהבה ביניהן. לצד זה נערך עיון בספרות התאורטית, בספרייה ובאינטרנט, כדי לקרב את הממצאים לערכים הפסיכולוגיים והחינוכיים שבהם.

אין דרך אחת נכונה באופן מוחלט לארגן, לנתח ולפרש נתונים איכותניים, ולכן הליך הניתוח התבסס על כמה תיאוריות והותאם למטרה שהוצבה. הניתוח התמקד בדמויותיהם של בלה ואדוארד קאלן, ונערך בארבעה שלבים:

1. זיהוי: איתור סגנון האהבה מתוך קריאה והבנה של הסיפור.
2. סיווג: מיון הנתונים שנאספו לפי רכיבי תיאוריית המשולש של סטרנברג.
3. פרשנות: פירוש הטקסט לשם הבנה מעמיקה של הנתונים.
4. הסקת מסקנות: גזירת מסקנות מן הדיון.

הגישה הפסיכולוגית

הפסיכולוגיה של הספרות היא תחום העוסק ביסודות הנפשיים של הדמויות בעולם הבדיוני. המילה "פסיכולוגיה" נגזרת מ"פסיכה", שפירושה נפש, ומכאן שהפסיכולוגיה היא "תורת הנפש". כבר אפלטון ראה בה ענף של הפילוסופיה, החוקר את טבעה ואת חייה של נפש האדם. הפסיכולוגיה של הספרות בוחנת תופעות נפשיות שחוות הדמויות הראשיות כשהן מגיבות לעצמן ולסביבתן, ולכן אפשר לחשוף תסמינים נפשיים דרך התנהגות הדמויות ביצירה.

עיון פסיכולוגי בספרות נעשה בשתי דרכים: אפשר להתחיל מהבנת תיאוריות פסיכולוגיות ולנתח לאורן יצירה ספרותית, ואפשר לבחור תחילה יצירה ספרותית ואחר כך לקבוע אילו תיאוריות פסיכולוגיות מתאימות לניתוחה. התחום נשען על שלוש גישות בו בזמן:

• הגישה הטקסטואלית, הבוחנת את ההיבטים הפסיכולוגיים של הדמויות ביצירה.
• גישת ההתקבלות הפרגמטית, הבוחנת את ההיבטים הפסיכולוגיים של הקורא, כפי שהם מתעצבים בהשפעת היצירות שקרא, ואת תהליך הקליטה של הספרות וההנאה ממנה.
• הגישה האקספרסיבית, הבוחנת את ההיבטים הפסיכולוגיים של הסופר כשהוא משליך את תהליך היצירה על יצירתו, הן כאדם יחיד והן כנציג של קהילתו.

ממצאים ודיון

משולש האהבה של דמויות הרומן נבחן כפי שהוא עולה מהטקסט עצמו, ולכל אחד משלושת הרכיבים הובאו קטעים מהרומן ולצידם פרשנות הנשענת על הגדרות תאורטיות.

אינטימיות

בפתיחת הרומן בלה מתארת את מצבה: היא ואדוארד יחד, היא הסכימה להינשא לו, קיבלה את מתנותיו הראוותניות ואף נרשמה ללימודים בקולג' דרטמות', "ועכשיו הגיע תורו". הרצון להיות עם אדוארד הוא בעיניה החשוב מכול, והמתנות שלו, כמו נכונותו לאפשר לה ללמוד באוניברסיטה, מבטאות את הערכתו כלפיה. הרצון להיות יחד והכבוד ההדדי הם צורה של אינטימיות, כלומר של היכולת ליצור קשר קרוב ולשמר אותו, המתבטאת בקרבה, בכבוד לייחודו של האחר, בפתיחות, בתקשורת, באחריות, בהדדיות, במחויבות ובמיניות. אינטימיות נוצרת כשכל אחד מבני הזוג חש שהוא זקוק לאחר ומשלים אותו, עד שאינו מסוגל לחיות לבדו בלי נוכחותו של בן הזוג.

במקום אחר אדוארד משאיר לבלה הישנה מכתב, למקרה שתתעורר לפני שובו: הוא יצא לצוד ביבשה, היא מתבקשת לחזור לישון, והוא יהיה לידה כשתתעורר. "אני אוהב אותך", הוא מסיים. המכתב מבטא תקשורת טובה וכבוד כלפי בת הזוג: אדוארד מעדיף אותו על פני העירה, דואג שבלה לא תחשוש ואינו שוכח לכתוב לה מילות אהבה. בשלבים הראשונים של קשר האינטימיות נמוכה, אך היא עולה במהירות כשבני הזוג מתקשרים ונפתחים זה לפני זה. אינטימיות מושגת גם כשבני הזוג מפחיתים את האנוכיות ואת היהירות שלהם.

אינטימיות מופיעה גם בקשר בין בלה לג'ייקוב, כשבלה מביעה בגלוי את שמחתה על בואו וג'ייקוב פונה אליה בכינוי חיבה. לפי אריק אריקסון, אינטימיות מציינת תחושות של אמון הדדי, פתיחות ושיתוף בקשר, והיחסים בין השניים הם יחסי ידידות בלבד. מכאן שרכיב האינטימיות אינו מוגבל לקשרים רומנטיים, והוא מתקיים גם באהבה לילדים ובאהבה בין חברים.

דוגמה נוספת היא שיחה שקטה בין בלה לאדוארד, שבה בלה שואלת אם הוא מתגעגע לחום, לעור הרך ולריח המפתה שהיו לה כבת אנוש, שהרי היא עצמה לא הפסידה דבר ואילו הוא הפסיד. השיחה הרומנטית, שבה שניהם קשובים זה לזה, ממחישה את האינטימיות כתחושה רגשית של חום, קרבה ושיתוף בקשר.

תשוקה

התשוקה ניכרת כבר כשאדוארד ובלה ניגשים יחד לצ'רלי, אביה של בלה, ואדוארד מבקש את ברכתו לנישואים. אדוארד אומר שהוא אוהב אותה יותר מכל דבר בעולם, יותר מחייו שלו. השניים רוצים לממש את רגשותיהם בברית הנישואים, משום שאינם רוצים להיפרד. התשוקה היא הצד של האהבה הדורש הוכחה גופנית, והיא כוללת דחפים המעוררים רגשות עזים בקשר האהבה.

בלה יודעת שלאחר הנישואים לא תהיה עוד בת אנוש, והיא רוצה ירח דבש אמיתי עם אדוארד לפני השינוי. אדוארד חושש מהסכנה שבדבר, אך התשוקה החזקה מביאה אותם להסכים לנסות. בהקשר זה התשוקה מוגדרת כמצב שבו אדם רוצה בכל מאודו להיות תמיד עם האדם שהוא אוהב. אותה הגדרה חלה גם על הרגע שבו אדוארד מסרב לתת לבלה ללכת לבדה, ואומר לה שכאב לו אפילו לדמיין שהיא מתרחקת ממנו.

התשוקה מתבטאת גם במגע הגופני. כשאדוארד אוחז בידה של בלה, היא אינה מפסיקה להתפעל מחלקות עורו ומהטמפרטורה הנעימה שלו, ומרגישה נוח בקרבתו. במקום אחר בלה נמצאת בזרועותיו של אדוארד, ושניהם חשים בני מזל שבבקתה שבה הם גרים יש חדר נוסף, וכך יש להם מקום לתת ביטוי לתשוקתם. רכיב העוררות מוגדר כיסוד פיזיולוגי הגורם לאדם לחוש קרבה גופנית, ליהנות ממגע או לקיים יחסי מין עם בן זוגו לחיים. בקטע נוסף בלה מתארת כיצד אין בעולם דבר מלבדו, ושום דבר אינו יכול להסיח את דעתה: הקרבה הגופנית ביניהם חשובה לה מכל דבר אחר.

מחויבות

כשצ'רלי שואל את בלה אם היא בטוחה בהחלטתה, היא עונה שהיא בטוחה במאה אחוזים באדוארד. החיפזון, שצ'רלי תמה עליו, נובע מכך שבלה מתקרבת לגיל 19, בעוד אדוארד קפוא כבר יותר מתשעים שנה בגיל 17. הנישואים הם חלק מהפשרה העדינה שהשניים הגיעו אליה בדרך להפיכתה של בלה מבת תמותה לבת אלמוות. השניים מחויבים להינשא כדי לממש את אהבתם, למרות מה שעליהם להקריב. מחויבות היא הרצון והכנות לשמור על הקשר גם כשהוא מלא קשיים והקרבות.

המחויבות ניכרת גם בנדרי החתונה. בלה ואדוארד השתמשו בנוסח המסורתי הפשוט, אך ביקשו ממר ובר, שערך את הטקס, שינוי אחד: במקום "עד שהמוות יפריד בינינו" נאמר "כל עוד שנינו נחיה". מחויבות אמיתית נובעת מבפנים ואינה דועכת לעולם, גם מול מכשולים, פיתויים ומבחנים קשים לאורך הדרך.

גם ג'ייקוב מחויב לבלה: אף שאין ביניהם קשר מעבר לידידות, הוא תמיד שם בשבילה ומגן עליה, ובלה רואה בו חבר שמכיר אותה באמת ומקבל אותה, "אפילו כמפלצת". מחויבות מתגלה גם אחרי לידת בתם, כשבלה ואדוארד מוותרים על חלק מהזמן המשותף שלהם כזוג כדי לטפל בפעוטה.

לאחר שבלה הופכת לערפדית, היא מרגישה שמצאה את מקומה האמיתי בעולם, כאילו נולדה להיות ערפדית. ההפיכה לבת אלמוות הייתה ההסכם שכרתה עם אדוארד, והמחויבות מתבטאת בכך שהיא מצליחה לחיות את חייה החדשים למרות הוויתורים הרבים שנדרשו ממנה. בניגוד לאינטימיות ולתשוקה, המחויבות גדלה לאט בתחילת הקשר, וכשלבני הזוג יש מטרות ארוכות טווח היא ממשיכה להתחזק עם הזמן. דוגמה אחרונה היא דבריו של אדוארד על לידת בתם, שכמעט הרגה את בלה: אדוארד, שהבטיח לשמור עליה, נאבק בכל כוחו להציל את חייה, מתוך מחויבות מלאה לקשר ומתוך אחריות להגן עליה.

מסקנות והמלצות

ברומן שזורים סיפורי אהבה של כמה דמויות, ובמרכזם הקשר בין אדוארד לבלה והקשר בין בלה לחברה הטוב ג'ייקוב. רכיב האינטימיות בולט מאוד בין אדוארד לבלה, והוא מתקיים גם בין בלה לג'ייקוב, מתוך אהבה של חברים. התשוקה, כלומר הרצון להיות תמיד יחד מתוך קרבה גופנית, ניכרת ברצונם של אדוארד ובלה לא להיפרד לעולם, וגם ברצונו של ג'ייקוב להתקרב לבלה, אף שהוא יודע שהיא אוהבת רק את אדוארד. ההבדל בין שני הקשרים הוא ברכיב המחויבות: אדוארד ובלה נישאו והחליפו ביניהם נדרי נאמנות.

מומלץ שהקוראים ישתמשו ברומן כחומר לימוד ספרותי, משום שמלבד סיפור האהבה אפשר ללמוד ממנו גם על היבטים חברתיים ותרבותיים של קבוצת יצורי אלמוות, הערפדים, שחייהם מתנהלים בעיקר בלילה, והם משיגים את מזונם בציד, נעזרים בחוש הריח וניזונים ממציצת דם של בעלי חיים ושל בני אדם.

מקור

Mahmud, F. S. (2018). Analysis of love by using tringular theory of love by Sternberg in Breaking Dawn novel by Stephenie Meyer (a psychological study). British, Jurnal Bahasa dan Sastra Inggris, 7(1), 28–42.